גם למלחמה יש כללים

ספר דברים אינו מתאר את הופעת עמלק כפתיחה במלחמה, אלא כפעולת טרור של הרג וביזה ("ויזנב"). עמלק אינו נלחם עם ישראל פנים אל פנים, אלא מנצל את חולשתם ואת היותם עַם עבדים שאינו מוכן למלחמה. חטאו של עמלק, לפיכך, מופנה נגד ישראל ונגד כללי המוסר האנושיים הבסיסיים. אמת, מלחמה אינה תענוג מוסרי בכל מקרה, אך גם כאשר פורצת מלחמה, יש לה כללים שאסור להפירם. יש מלחמה מוסרית ומוצדקת, ויש מלחמה שאינה כזו. עמלק במלחמתו הפר את הכללים היסודיים ביותר של המלחמה, ופגע בערכים אנושיים אלמנטריים. לפי ספר דברים, מלחמתו של עמלק לא הייתה מלחמה, אלא נבזות, ועם שנוהג כמנוול אינו ראוי להימנות עם משפחת העמים. אמנם, כיוון שהבעיה היא במישור האנושי-מוסרי וכיוון שהנפגע הוא עַם ישראל, מוטל על עַם ישראל לבוא עִם עמלק חשבון. זו אינה מלחמה בין מלחמותיו, שהרי נאמר: "והיה בהניח ה' א-לוהיך לך מכל אויביך מסביב" (יט), אך זוהי עשיית דין צדק וניקוי הזירה הבינלאומית מאומה שהתנהגותה הורידה אותה אל מתחת לסף המוסרי המינימלי, המצדיק את ההגנה על חייהם.

אף שמחיית עמלק היא חובה לאומית המתורגמת הלכה למעשה לאקט מלחמתי, משמעותה היא הגנה על התנאים המוסריים הבסיסיים ביותר של הקיום האנושי, ואפילו בשעת מלחמה, מפני מי שמתעלם מהם ומבזה אותם. בכך חותמת הפרשה מעין פתיחתה: בפתיחה (כ"א, י-יד) הועלתה דרישה אשר העמידה רף מוסרי גבוה לחייל הישראלי (ההתנהגות כלפי אשת יפת תואר שהיא שבויית מלחמה), ואילו בסיומה (כ"ה, יז-יט) מצטווה ישראל לעשות דין במי שלא עמד ברף המוסרי הנמוך ביותר - עמלק. בשני המקרים מצב המלחמה הוא המסגרת של הדיון, אך אינו עיקרו: העיקר הוא האדם, כבודו וזכויותיו גם בתוך המצב הזה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון