גם להכלה יש גבול

לאחר רצח רבין, הפך צום גדליה בחברה הישראלית ליום שמייצג את הסובלנות ואת ההתנגדות לאלימות פוליטית. אלו ודאי תכנים חיוביים, שהולמים במידה רבה את היום הזה. אבל הלקח של חז"ל מפרשת גדליה היה שונה לחלוטין.

יוחנן בן קרח הזהיר את גדליה מפני שיתוף הפעולה בין מלך עמון לבין ישמעאל בן נתניה, אך גדליה מיאן להאמין: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ! וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם" (יד). גדליהו בן אחיקם רצה לשקם את העם, שעבר שבר נורא. גדליה לא רצה לחשוד ביהודים, ואף לא בנוכרים. אוהב אדם ואוהב ישראל היה. הוא סירב ליצור אווירה של חשדנות ופלגנות, ובחר להכיל ולקבל את כולם, גם את אלו שדרכם שונה מאוד מדרכו. לא רצה לבקר ולא רצה לחשוש, אלא רק להכיל. כל זה מחמת צדיקותו, שחז"ל הכירו בה.

את הצום שנקבע ביום מות גדליה, נימקו חז"ל כך: "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו" (ראש השנה יח עמ' ב). ואף על פי כן, לא היססו חז"ל מלבקר בחריפות את סובלנותו ללא-גבול של גדליה. הרי ישמעאל בן נתניה היה קשור בעמי נכר (רש"י, דברי הימים א ב', כו), ולא רחוק הוא להניח שאולי הושפע מהם ומתפישותיהם.

גם אם לא היה צריך גדליה לקבל כאמת גמורה כל חשד שעלה לגבי ישמעאל ואנשיו, גם אם לא היה צריך לזנוח את דרכו לקרב ולהכיל, הרי לפחות צריך היה לחשוש, לשים גבולות גם לקירוב, ולעמוד על שלו ועל דרכו. דברי חז"ל בגנות גדליה הצדיק, קשים הם לקראם: "דכתיב: 'והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה' (ירמיה מ"א, ט). וכי גדליה הרגן? והלא ישמעאל הרגן! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן" (נידה סא עמ' א).

את מאמרו על גדליה בן אחיקם הכתיר פרופ' יהודה אייזנברג בכותרת "דמותו של מנהיג נאיבי". ומאמר זה סיים במילים הבאות: "מי הרס את הסיכוי האחרון ליישוב יהודי בארץ ישראל אחרי החורבן: ישמעאל בן נתניה, ועמו עשרה חיילים, או גדליה, תמים דרך שאינו מקבל לשון הרע?"

באדיבות אתר 929