גילוי דרך הלבושים

בפרק ח' מזכיר משה את אכילת המן במדבר: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם" (ג).

בפרקנו בא משה להזכיר לבני ישראל, הנהגה אחרת מזו שיחוו לכשיכנסו לארץ, הנהגת הלחם התלויה במאמץ האנושי. הנהגת המן מלמדת "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי ה'", בעוד שהנהגת הלחם אשר נאכל בארץ מתוך כבוד ועוצמה ולא מתוך עניות ומסכנות, היא הנהגה העלולה להביא את האדם לשכחת ה'. אכילת המן יוצרת תחושת תלות וחוסר אונים ואף מאפשרת 'יחס אישי' ומחודש עם הבורא יתברך בכל יום.

ואנו מבקשים לשאול שאלה פשוטה: מדוע לא הותיר ה' את עם ישראל עם הנהגת המדבר? מדוע הסתתר ה' מאחורי השדות והכרמים? שאלה זו נידונה על ידי רבים ונעיין בתשובתו של רבי נחמן מברסלב. בליקו"מ תנינא טז,י הוא שואל שאלה זו ועונה:
"והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך... ועיקר המלכות הוא על ידי ענוה, וכל מה שיש להמלך ענוה ביותר, מתפשט מלכותו ביותר כנ"ל..."

ר' נחמן מלמדנו שאומנם יש עוצמה גדולה יותר לגילוי האלקי דרך הנס, בהעדר סיבות ולבושים, אולם הסתתרותו של ה' יתברך מאחורי לבושי הטבע, הינה פעולה של ענוה, שבסופו של דבר מביאה לגילוי גדול יותר. ה' אינו משתלט על תודעתנו בנוכחות אינטנסיבית ואגרסיבית, כדרך הניסים הגדולים. הוא אינו אומר בכל שעה ובכל רגע – 'אני כאן', כדרך שאמר בימי חסד הנעורים של המדבר.

ההשתהות, הזמן, ההמתנה, מלמדנו ר' נחמן, יש להן ערך. מי שנענה מיד, בבחינת 'טרם יקראו ואני אענה', מאבד את האפשרות לשיח, להזמנה, להתבוננות ולבירור. ההשתהות מאפשרת מרחב גדול יותר בשיח עם ה'. ה' נעתר לאדם דרך האדמה שאותה הוא חורש בזעת אפיו, דרך החיטים שאותן הוא קוצר. האדם עמל יום יום ומתאמץ וכולו דרוך: הישמע ה' לבקשתי? היתן לי ה' פרנסה כאשר ביקשתי?

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון