גיהנום וגן עדן בירושלים

גֵיהִנֹם הוא מקום בו שורפים ילדים. ב"גֵיא בן-הִנֹם" בירושלִַם (מתחת להר ציון, לימין משה ולברֵכַת הסוּלטן), בסמוך למערות הקבורה, שרפו ילדים כקרבנות למולך. אם שמעו מקריבי ילדים על עקֵדת יצחק, אולי חשבו גם, שהקרבת ילד יכולה להיות צו א-לוהים, חלילה. האם עלה על דעתם, שעקדת יצחק באה לעצור הקרבה כזאת? 

בתורה, בספר דברים (י"ב, לא) נכתב על פולחני תועבה אלו – "לא תעשה כֵן לה' א-להיך כי כל תוֹעֲבַת ה' אשר שָׂנֵא עשו לֵאלֹהיהם כי גם את בְּנֵיהֶם ואת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ באֵש לֵאלֹהיהם"; באו חכמי התלמוד (תענית ד עמוד א), ופירשו את דברי ירמיהו (י"ט, ה):

אשר לא צִויתי – זה בנו של מישע מלך מואב (שהקריבו על החומה; מלכים ב ג', כז);
ולא דִברתי – זו בת יפתח (שנדר בטעות להקריבה; שופטים י"א, לא-מ);
ולא עָלתָה על לִבי – זה יצחק בן אברהם (שלא היתה כוונה להקריבו; בראשית כ"ב).

האם היה גם גן עדן בירושלִַם?

כך נכתב בספר בראשית (ג', כד) - "וַיְגָרֶש את האדם וַיַשְכֵּן מִקֶדֶם לגן עדן את הכְּרֻבים ואת לַהַט החרב המִתהַפֶּכֶת לִשמֹר את דרך עץ החיים"; במשכן, כמו בדביר בבית ה', היו כרובים פורשי כנפים, שומרי ארון הברית, ופירוש הדבר, ש"דרך עץ החיים" נפתחה מחדש על ידי הברית והתורה. לפיכך, היו אז בירושלִַם גם 'גן-עדן', וגם 'גֵיהִנֹם', במצב בלתי אפשרי. ירמיהו כבר כעס (בנבואה המקבילה, בפרק ז', א-יא; ל-לא) על אלה שהלכו גם לתועבות "התֹפֶת", וגם להיכל ה', והפכו את היכל ה' ל"מְעָרַת פָּרִצים" (ז', יא), שמוכרחה להיחרב.

אכן, יחזקאל (בפרקים י'-י"א) תיאר את חֶרֶב החורבן, עם יציאת הכרובים מבית ה'.

באדיבות אתר 929