גחלי אש על העיר

בחלקו הראשון של הפרק מצווה האיש לבוש הבדים לשרוף את העיר כולה (א-ז). שריפתה והחרבתה של העיר בידי המלאכים בחזון הנבואי נעשית כמה שנים קודם חורבנה הממשי בידי נבוכדנאצר, ומהווה את השורש האמיתי של חורבן העיר –׳קמח טחון טחנת, בית שרוף שרפת׳ (איכה רבה א׳,מא). בחלקו השני של הפרק (ח-כב) מופיע תיאור החיות במרכבת ה׳ המקביל לתיאור שבתחילת הספר (פרק א׳).

א. השוו בין הציווי לאיש לבוש הבדים בפסוקים ב-ג לביצוע בפסוקים ה-ו.

1) חשבו במה שינה האיש מהציווי ומה עשויה להיות סיבת השינוי. עיינו בפירושו של הרד"ק: ׳ושינה המצווה בזה כמו ששנה, בלקיחת האש מבינות הכרובים שלא לקחה הוא אלא הכרוב, וטעם זה לא לשנות המצווה אלא כאדם הירא להיכנס למקום יותר גבוה ונקדש ממנו ועמד אצל האופן לראות מה יהיה, והנה לקח הכרוב האש מבינות לכרובים ונתנם אל חפניו׳.

2) פירוש שונה ומפתיע מופיע במסכת יומא. חשבו כיצד הולם פירוש זה את תפקידו של האיש לבוש הבדים בפרק הקודם: ׳אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל (=האיש לבוש הבדים), לא נשתיירו משונאיהן של ישראל (=עם ישראל) שריד ופליט׳ (יומא ע"ז,א).

ב. תיאור המרכבה בפרקנו מקביל למראה בפרק א׳. נסו לשער מדוע נזכר מראה זה גם בפרק י׳, המתאר את עזיבת העיר. שימו לב למקומם המרכזי של הכרובים - אלמנט מרכזי בקודש הקדשים של בית המקדש (מל"א ו׳,כג-כח), בתיאור בפרק י׳, לעומת פרק א׳ - העוסק בהגעת מרכבת השכינה לבבל, בו לא נזכרו כלל.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"