גדעון המלך

לאחר פרק וחצי שבהם תואר גדעון בחולשתו, כחסר אמונה הדורש עוד ועוד אותות ניסיים, כחששן המגייס צבא ענק, ומתעכב שוב ושוב מלצאת למלחמה, משתנה פתאום הסיפור באמצע פרק ז' וגדעון מתגלה כמצביא נועז שהוגה ומבצע תכנית קרב מבריקה ומסוכנת, ומצליח בכך.

פרק ח' מתאר את המשך הקרבות בעבר הירדן המזרחי, ואת אחריתו של גדעון לאחר המלחמה. סגנון הסיפור משתנה, ובעיקר המסר הרעיוני שלו. גדעון מתנהג כמלך. הוא מאמן את בנו הבכור בתכסיסי מלחמה והרג, למרות שהבן עדיין נער צעיר. הוא הורג את מלכי מדין כנקמה אישית על רצח אחיו שמתוארים "כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ" (פס' יח). הוא מאיים ומעניש את מי שאיננו מתגייס למאמץ המלחמתי, אף שסמכות שכזאת יש רק למלכים (פס' ז-ט, יג-יז). הוא אוסף מס משלל המלחמה ומקים אנדרטה לעצמו ולגבורתו (פס' כד-כז).

אך כאשר עולה שאלת מלכותו במפורש, ובני ישראל מבקשים ממנו להקים שושלת מלוכה, הוא עונה את התשובה האידיאולוגית המייצגת את תפיסת ספר שופטים כולו: "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם, ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם" (פס' כג). גדעון מדבר נגד מלכות בשר ודם, ובו בזמן מקים חצר מלוכה בעפרה עם נשים רבות ושבעים בנים, ואפילו יורש הממשיך את השושלת, וחושף באופן נורא עד כמה מסוכנת היא מלכות בני האדם.

סיפורי גדעון ואבימלך מצויים במרכזו של ספר שופטים ומייצגים אידיאולוגיה אנטי-מלוכנית. ה' הוא המלך היחיד בישראל, הוא ממנה שופטים-מצביאים לצורך מלחמה אחת ויחידה, ולאחר הניצחון חוזרים המנהיגים הללו אל האלמוניות. כל ניסיון לחרוג מהסדר הזה וליצור שושלת מלוכה אנושית, מנוגד לרצון ה' ויביא בהכרח לאסון משפחתי ולאומי.

באדיבות אתר 929