גדולת ה' וגדולת האדם

א. "למנצח על הגיתית" (א) – לא לגמרי ברור מהי ה"גיתית". מקובל לומר שמדובר בכלי נגינה שאולי הובא מגת. אחרים בחרו להסביר שמדובר בגת של ענבים, וההוראה "על הגיתית" מבהירה שהמזמור הושר בעת הדריכה בגת.

ב. יש מי שרצה לומר שלמזמור יש מבנה כיאסטי (=מתהפך). וודאי הוא שלמזמור יש אינקלוזיו (חתימה מעין הפתיחה): "מה אדיר שמך בכל הארץ" (ב; י). מלבד זה קשה לראות במזמור מבנה כיאסטי. הקשרים היחידים שבמזמור הם "על השמים" (ב) ו"צפור שמים" (ט) ו- "מעשה אצבעותיך" (ד) ו"במעשי ידיך" (ז). כך שאלו לא יוצרים מבנה כיאסטי, אבל בהחלט יכולים להורות על קשרים שבמזמור ועל אחדותו של המזמור.

ג. במזמור אנחנו מוצאים שתי תנועות שונות. בחלק הראשון של המזמור (א-ה) האדם הוא אפסי אל מול הבריאה ואל מול ה'. בחלק השני של המזמור (ו-ט) מוצגת תמונת הראי של אותה התפיסה: האדם הוא כמעט כמו הא-להים (או המלאכים) והוא אחראי ומושל "במעשי ידיך" (ז). בגלל הפער הזה שבין שני חלקי המזמור הציעו חלק מהחוקרים לחלק את המזמור לשני מזמורים נפרדים, אך כפי שכבר טענו, המזמור אחדותי לאור הקשרים שבמזמור.

ד. אמנם בחלק השני האדם הוא כמעט א-להים, והוא מושל בבריאה, אך יש לשים לב שהוא וודאי לא מושל על הירח והכוכבים שנזכרים בפס' ד. האדם מושל ביצורים שתחתיו: בצאן (=צנה) ובבקר (=אלפים), בבהמות, בציפורים ובדגים. אך המזמור מדגיש: "ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (י). על אף היות האדם מושל בחלק מהבריאה והיותו כמעט א-להים, ה' הוא האדון והמושל בארץ.

לאמור המזמור מציג את השניות שבאדם. לעומת עוצמת האל, האדם הוא קטן ואפסי ולכן "מה אנוש כי תזכרנו" (ה), אך לעומת היצורים האחרים שנבראו בבריאה, האדם הוא מושל, אך הוא מושל ב"מעשי ידיך" (ז) – מעשי ידיו של הקב"ה ששמו אדיר בכל הארץ.