גדולת ה' בבריאה

פס' ה-ל המתארים את גדולת ה' דרך התבוננות באיזוני הבריאה ובקיומה מורכבים משלושה חלקי משנה. שני החלקים הראשונים מתארים את האיזונים העדינים שהשם יצר בבריאה. החלק הראשון מתייחס לדומם לצומח ולחי (ו-יח), והחלק השני מתייחס לאיזונים בזמנים (יט-כג). בחלק השלישי, לאחר שבעל המזמור מסיים לתאר את האיזונים בבריאה הוא פונה לתאר את תלותה המוחלטת של הבריאה בה' (כז-ל).

א. יצירת הזמנים (יט-כג)

1. פס‘ יט משמש כותרת לפסקה. לאחר מכן מתואר הלילה (כ-כא), והיום (כב-כג).

עיינו בפסוקים: מה היחס בין היום ללילה ומה חשיבותו ומקומו של כל אחד מהם?

2. בפס‘ כד פורצת מפי בעל המזמור קריאת התפעלות: ”מה רבו מעשיך ה‘ כולם בחכמה עשית“. עיינו בפסוקים ובדבריו של פרופ‘ וייס וחשבו מהי הנקודה המרכזית המפעימה את בעל המזמור וכיצד היא באה לידי ביטוי באופן ניסוחו של פס‘ כד.

מ‘ וייס: ”בצדק העירו על מזמורנו שהוא כעין סימפוניה על הנושא ”וירא א-לוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד“ (בראשית א‘, לא). מזמורנו מתאר ומדגים את ה‘טוב מאד‘ הזה, שהוא הקשר התכליתי שבין כל היצורים, הטבע אינו אלא אורגאניזם נפלא המסודר ומודרך על יד החכמה הא-לוהית. כל פרט משלים את השני, מועיל לשני, ועזרת גומלין זו שבטבע היא היא החכמה שעליה מהלל משוררנו את הבורא“ (המקרא כדמותו, עמ‘ 89 ).

ב. תלות הבריאה בבורא (כז-ל)

לאחר שבעל המזמור סיים לתאר את האיזונים העדינים שה‘ יצר בבריאה הוא פונה לתאר את תלותם המוחלטת בה‘ (כז-ל).

1. מדוע בעל המזמור מוסיף את הפסוקים הללו למזמור?

2. במה באה לידי ביטוי תלותם המוחלטת של הברואים בה‘?

3. בפס‘ אלה יש רמיזות לסיפור המבול, עימדו על הזיקות המילוליות ועל משמעותם בהקשר של התיאורים שהופיעו קודם לכן במזמור.

4. בין חלק א‘ (ה-כד) ובין חלק ב‘ (כז-ל) מופיעים שני פסוקים המתארים את הים. פסוקים אלה חורגים מרצף התיאור.

א. מדוע בעל המזמור משבץ פסוקים העוסקים בשליטתו של ה‘ בים? עיינו במקורות הבאים: שמות י“ד, כא-כב; ט“ו, ח-יג; איוב מ‘, כה-לב.

ב. מדוע לדעתכם בעל המזמור מקדיש לעניין רק שני פסוקים?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"