ירמיהו תבע את כבוד האב ואת כבוד הבן - הוא הוכיח את העם אך בו בזמן גם דרש את סליחתו של האל, לכך זכה ונכפלה נבואתו - "ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה" (לב).
ירמיהו מכתיב לעוזרו את הנבואה שיקריא בפני העם. המלך, אף הוא, שומע את הדברים ושורף את המגילה, אבל ירמיהו אינו נכנע ובצו ה' חוזר וכותב את המגילה, ואף מוסיף עליה (לב).
מדוע זכה ירמיהו לנבואה כפולה? בתשובתם לשאלה זו, משווים חכמים את ירמיהו לשני נביאים: אליהו ויונה – שגם הם התעמתו עם קהלם:
נמצאת אתה אומר שלשה בנים הם:
אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן.
ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן.
ואחד תבע כבוד הבן ולא בכבוד האב.
ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר: "נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת" (איכה ג', מב)
לכך נכפלה נבואתו שנאמר: "ועוד נוסף עליהם דברים" (ירמיה ל"ו, לב).
אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן שנאמר: "קנא קנאתי ליי' אלהי צבאות" וגו' (מלכים א י"ט, י)
ומה נאמר שם? "ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט... תמשח לנביא תחתיך" (שם, טו-טז)
שאין תלמוד לומר 'לנביא תחתיך' אלא שאי איפשי (=איני יכול) בנבואתך.
יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב (שנאמר: "ויקם יונה לברוח" וגו'; יונה א', ג)
מה כתיב? "ויהי דבר יי' אל יונה שנית לאמר" (שם ג', א) שנית נדבר עמו לא שלישית (מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא פרשה א).
שלושת הנביאים הם מודלים של התנהגות. ירמיהו, שלא העלים את החטא אבל דרש סליחה מהאל, זכה שנבואתו נכפלה ונוספה על הקיים. אליהו, שמחה על החטא אך לא היה מוכן לעמוד מאחורי העם החוטא, נענש ונבואתו נפסקה. ואילו יונה, שמנסה להצדיק את עמו ולכן לא מוכן להתנבא על עם אחר, גם נבואתו נפסקת.
המדרש בדרכו מציג את גדולתו של ירמיה – מוכיח את העם אבל יודע גם לדרוש את סליחתו של האל. ולכן נבואתו נמשכת ונכפלת.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929