גדולי הרשעים האנונימיים

בנפילת יאשיהו התברר, שכל המהפכה וכל ההישגים היו תלויים באיש אחד. "עם הארץ" (=בעלי הנחלות החשובות; כ"ג, ל) ניסו להמליך את יהואחז הצעיר (23), אבל פרעה נכֹה המליך את יהויקים (25), שיהיה נאמן למצרים, ימרוד בבבל, ויביא אסון על ירושלים.

יהויקים היה היפוכו של יאשיהו, כפי שהעיד הנביא ירמיהו (כ"ב, יג-יז), בנה לו ארמון מפואר ורדה בעם, ואף חזר לשיטת מנשה והוציא להורג מתנגדים לדרכו, ביניהם גם נביאים (כמו אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים; ירמיהו כ"ו, כ-כג).

הדם הנקי ששפך יהויקים הצטרף לדם הנקי ששפך מנשה (כ"ד, ג-ד), והכריע את גזר דינה של ירושלים לכף חובה – "בחטֹאת מנשה", אבל לא בימי מנשה, אלא כאשר יהויקים שב על עוונות אבותיו. התברר שיאשיהו, עם כל מאמציו הגדולים, לא הצליח להשפיע על דרכה של ירושלים כמו מנשה, שיהויקים חזר לשיטותיו.

בתכונה אחת היה יהויקים דומה לאביו – תקיפות נחרצת - יאשיהו נגד עבודת אלילים ויהויקים נגד נביאי ה'. יאשיהו נגד פרעה נכֹה, ויהויקים בעדו ונגד בבל. אופיו ניכר משרֵפת המגילה של נבואות ירמיהו (ל"ו, כב-כה). הפוך משניהם היה צדקיהו החלש, שאופיו ניכר בביקורו בכלא את ירמיהו (ל"ח, יד-כז), כשהוא רועד מפחד השרים שלו, כמו גם מיהודים שנפלו בשבי, היה רוצה לשמוע לנביא אך לא היה לו כוח, והוא נגרר למרד האחרון נגד בבל על ידי השרים, שהמשיכו את דרך יהויקים, שהובילה לחורבן גם אחרי מותו.

גדולי הרשעים מחוללי החורבן כלל אינם ידועים לנו בשמותיהם – אלה ששלטו במנשה הילד, אחרי חזקיהו, ואלה שהמשיכו את דרך יהויקים גם אחריו, מול צדקיהו החלש.

באדיבות אתר 929