רצוי היה כי הגולים השבים לארץ יסירו את העבודה הזרה, אך הם למעשה לא עתידים לשנות את דרכם מפני שמעשיהם קבועים בליבם. על כן הקב"ה יעשה זאת באמצעות המרת ליבם.

 

פסוקים יז-כה עוסקים לראשונה בספר יחזקאל בעתידם של הגולים. לאחר נבואות קשות ונוקבות, עתה מגיעה ההבטחה כי הגולים עתידים לשוב לאדמתם:

"וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם וְנָתַתִּי לָכֶם אֶת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" (יז).

נבואה זו אינה תלויה בכך שהעם ישנה את מעשיו. ההיפך הוא הנכון: הקב"ה עתיד לקבצם, לאספם ולתת להם את אדמת ישראל והעם ממשיך לדבוק בחטאיו: "וְאֶל לֵב שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי" (כא). גם אחרי השיבה אל הארץ חטאיהם עדיין קיימים בליבם ('לב שיקוציהם', 'לב תועבותיהם') ולכן ליבם יוחלף על ידי ה': "וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר, לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם" (יט-כ). ולמעשה רק כך, ורק אז, יוסרו השיקוצים והתועבות. ורק אז מגיעה נוסחת הברית שבין ה' לעמו: "וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאל-ֹהִים" (כ). בדרך זו מודגש כי בסופו של דבר, לא העם השב הוא שיסיר את השיקוצים והתועבות מליבם כפי שהיה ראוי. רצוי היה כי הגולים השבים לארץ יסירו את העבודה הזרה, אך הם למעשה לא שינו את דרכם וזאת משום שמעשיהם קבועים בליבם. על כן הקב"ה יעשה זאת באמצעות המרת ליבם. בעקבות נתינת לב הבשר על ידי ה' ניתן יהיה להבטיח כי מעתה ילכו בחוקות ה', ישמרו את משפטיו ואף יעשו אותם (שימו לב להדגשה המשולשת). בכך משלימה נבואה זו את המענה שניתן ביחזקאל לטענת יושבי ירושלים: הגולים עתידים לשוב לארצם, וזאת למרות שגם הם דבקים בחטאיהם.

עיון זה בפסוקים מעלה כי על אף שעל פניו זוהי נבואת נחמה, זוהי למעשה 'נחמא פורתא' – ה' אמנם עתיד להשיב את עמו לארצו אך מבלי שהעם משנה את מעשיו, והנביא מסיים במילים קשות: "דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי" (כא).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון