עיקר דרישתו של זכריה מן העם בעת בניית המקדש לא סובבת סביב הקורבנות אלא סביב מידת האמת. כך גם בעקידת יצחק לא ביקש ה' את הקרבן, את יצחק, אלא את לבו של אברהם, לבחון האם אמיתי הוא.
פרק ח' עוסק באריכות בתשובתו המפורטת של הנביא לשאלה האם להמשיך ולבכות בחודש אב על החורבן, או שהגיעה עת הגאולה. עיקר תשובתו, כהמשך לתשובתו של ישעיהו (נ"ח) לשאלה דומה על צום יום הכיפורים היא, שעיקר ה'צום' אינו ההימנעות מן האכילה והשתייה, אלא תיקון המעשים שבגללם קרה החורבן ונתקן הצום. עיקר דרישתו של זכריה מן העם:
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה'" (טז-יז)
דוק: זכריה אינו מזהיר את העם מן החטא הנורא של עבודה זרה, ודומה שמכאן מדייקים חז"ל (יומא ס') שבימי בית שני בטל יצר העבודה הזרה מן העם. זכריה גם אינו מדבר בבניית המקדש בשבח הקרבנות, אלא בשבח האמת.
דומה שיש בדבריו קריאה חדשה של מעשה העקידה, המעשה שקידש את הר המוריה לדורות עולם תחת הקריאה "ה' יראה" (בראשית כ"ב, יד). במצוות "אל תשלח ידך אל הנער" (שם, יב) התברר, שה' לא ביקש את הקרבן, את יצחק. הוא ביקש את לבו של אברהם, לבחון האם אמיתי הוא. האם נכונותו של אברהם לעבוד את ה' כל כולה נכונה ואמיתית, או שמא יש בה זיוף, שיעצור את נאמנותו של אברהם לא-לוהיו ברגע שיהיה קשה.
גם על אברהם בהר המוריה וגם על דרישתו של זכריה מן העם בעת בניית המקדש, דומה שנוכל לקרוא את הפסוק:
"מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה" (תהילים כ"ד, ג-ד)