בכניסה לארץ היה צורך מיוחד לכרות ברית על הנסתרות. כל עוד היו ישראל יחד במחנה אחד במדבר, הייתה ביקורת על מעשיו של כל יחיד בעם. אף־על־פי שפתחי אוהליהם לא היו מכוּונים זה כלפי זה, והצניעות והפרטיות נשמרו, בכל זאת, הצפיפות והקִרבה למחנה שכינה עודדו כל אחד ואחת שלא להישמט מן הכלל. לא כן הדבר כאשר נכנסים לארץ, ומתפזרים איש איש למקומו. כאשר כל אחד חי בנפרד תחת גפנו ותחת תאנתו, פוחתת היכולת לבקר ולהשפיע על התנהגותו של היחיד, ואז מתברר הצורך בברית המיוחדת שבהר עיבל.
יש מעשים שאדם יכול לעשות כלפי הזולת, שאף שאינם נעשים בחדרי־חדרים דווקא, עדיין הם נחשבים למעשים שבסתר, ולפיכך אף הם נמנים בכלל הארורים. איסורי עריות בתוך המשפחה, כפי ששומעים כיום לצערנו, נחשבים למעשים שבסתר — לא רק מפני שהשכנים אינם יודעים, אלא גם מפני שבני המשפחה עצמם מחפים עליהם ומכחישים אותם, כדי שלא יצא קלונם ברבים. פגיעה בעיוור, ביתום ובאלמנה, אף היא נחשבת למעשה בסתר, כיוון שבשל מעמדו בחברה חושש הנפגע להתלונן ולדרוש את הוצאת הצדק לאור.
וישנו גם הארור האחרון, הכולל, שלפי דעת הרמב"ן מתייחס לתחום המחשבה: ביטול המצוות מחמת כפירה. אין אדם יודע מה בלִבו ובמוחו של חברו, מחשבות אדם גלויות רק לבוראו, ועל כן, יכול אדם להיראות כלפי חוץ כצדיק גמור המקיים את כל התורה כולה, ובסתר לבו רק הוא יודע, שכל זה רֵיק מכוונה ומאמונה.
מדוע חוטא אדם בסתר? הסיבה הפשוטה ביותר — הוא חושש להיתפס ולהיענש, ולכן אינו עושה בפרהסיה. סיבה מעודנת יותר, הוא מתבייש בחטא יותר משהוא ירא מן העונש עליו. האדם יודע שמעשיו אינם ראויים, ואין הוא רוצה שקלונו יתגלה ברבים. הפחד מפני העונש והבושה במעשים הפסולים, הן מידות שיש להן ערך מסוים — אך הן לא מספיקות. הן אינן נוגעות בסיבה האמיתית להימנעות מעבֵרה: ההכרה בתיעוב של החטא לעומקו, ויראה ובושה לא מן האדם, אלא מן הערך המוחלט של הטוב והישר: מלך־מלכי־המלכים.
רבן יוחנן בן זכאי בירך את תלמידיו, "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם",[והללו הופתעו מאוד שהפחית לכאורה בערכה של יראת שמים. אולם רבי יוחנן היטיב להבין לנפש האדם. היראה מן האדם היא מוחשית יותר, ולכן היא חזקה יותר מן היראה המופשטת מפני היושב בשמים. רבי יוחנן בירך את תלמידיו שיזכו שמציאותו של היושב בשמים תהיה מוחשית בעבורם בדיוק כמו מציאות האדם העומד לידם.
אפשר אם כן לומר שמטרת הברית בהר גריזים ובהר עיבל הייתה להמחיש את השגחת ה' בסתר כבגלוי. לאחר שנסתלקו ענני הכבוד, המן והבאר — יש לקבוע בלבבות את מציאות ההשגחה המתמדת של הקדוש ברוך הוא, ועל כך ענו כל העם ואמרו: אמן.
נערך על ידי צוות אתר התנ"ך מתוך:
הספר תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע
מאת הרב ד"ר יהודה ברנדס
בהוצאת ספרי מגיד
לרכישה: http://www.korenpub.com/HE/categories/maggid