ברית מילה והבטחת הארץ

בפרק ה' מופיעים שלושה מעמדים: ברית המילה, הפסח, והמפגש של יהושע עם שר צבא ה'.
שלושתם צופים אל מעמדים מן העבר. מעמד המילה צופה אל עבר ברית המילה שנכרתה עם אברהם בבראשית י"ז; מעמד הפסח צופה אל עבר הברית שנכרתה עם ישראל ביציאתם ממצרים; והמפגש עם שר צבא ה' צופה אל עבר ברית סיני, אל מעמד כריתת הברית בין ה' לישראל.
שלושת הסיפורים מעמידים את עם ישראל בפני חובת הצייתנות לה' והנאמנות לברית שנכרתה בין ה' לישראל בשלביה השונים.
נתמקד בברית המילה.
בבראשית י"ז, הצטווה אברהם על המילה, ושם מודגש הקשר בין ברית המילה לבין נתינת ארץ כנען לישראל:
"ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם...
ואתה את בריתי תשמר... המול לכם כל זכר
ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם"
(בראשית, י"ז, ז-יד).
יש קשר הדוק בין מצוות המילה לבין הזכות על ארץ כנען, ולפיכך, מיד עם הכניסה לארץ מקיים יהושע מעמד של ברית מילה.
השאלה המתבקשת היא: מדוע בני ישראל לא מלו בתקופת המדבר?
בפס' ה-ו מתואר שכל העם אשר נולדו במדבר לא מלו, "כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד תום כל הגוי אנשי המלחמה... אשר לא שמעו בקול ה' אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ..."
פסוק זה מסביר שבעקבות חטא המרגלים, עם ישראל לא היה ראוי עוד להיכנס לארץ, ומכיוון שברית המילה קשורה באופן הדוק להבטחת הארץ, לא יכלו להמשיך למול את בניהם במדבר.
כעת, כאשר בני ישראל נכנסים לארץ, מתחדשת ברית הבטחת הארץ, ולכן מתחדשת גם ברית המילה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקרייאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון