בריאת העולם - סיפור כפול

תורה היא ספר נבואה. תכלית הנבואה היא להגדיר את מערכת היחסים בין האדם לה'. מערכת היחסים הראשונה והבסיסית של האדם היא מערכת היחסים עם הטבע: האדם איננו זקוק להוכחות שהטבע קיים; הוא נתקל בו על כל צעד ושעל והוא נצרך להתבונן בו ולהתמודד אתו.
ללא התורה עלול האדם לטעות ולחשוב שהתופעות הרבות שבעולם וכוחות הטבע השונים שבו הם השתקפות של אלים רבים, כפי שהיה מקובל לחשוב בימי קדם, או לחילופין שאולי אין א-לוהים כלל - כפי שסבורים כיום רבים. לפיכך חייבת התורה להודיע שהעולם נברא על ידי א-לוהים ושהוא ממשיך להשגיח עליו.
גם השימוש בתיאור בריאת האדם בשורש בר"א - אשר, כפי שהראינו, מציין שלב מהותי חדש בבריאה - חיוני הוא: מתוך התבוננות בטבע עלול האדם להסיק שגם הוא משתייך לממלכת החיות. אמנם הוא כשרוני ומפותח יותר, אך עובדות אלה אינן מעידות בהכרח על שוני מהותי. תיאור התורה את יצירת האדם כ"בריאה" - כמדרגה חדשה - אשר נבראה "בצלם א-להים", מראים שהאדם שונה באופן מהותי משאר בעלי החיים: האדם הוא בעל פוטנציאל רוחני.
האדם של פרק א'
בפרק א' מתואר האדם לא רק כשיא הבריאה אלא גם כאדונם של כל הנבראים האחרים: "ויברך אֹתם א-להים, ויאמר להם א-להים: פרו ורבו ומִלאו את הארץוכבשֻהָ, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ" [א; כח].
שימו לב שמדובר כאן בברכה לאדם. אין כאן ציווי, כי אם הגדרה של טבע האדם: כשם שטבעם של הצמחים לגדול וכשם שטבעם של בעלי החיים להתרבות - כך טבעו של האדם למשול בסביבתו. פרק א' מלמד את האדם שגם העובדה שהוא שולט בבעלי החיים האחרים היא תוצאה של רצון ה'.
אמנם, על האדם לשאול את עצמו: מה המטרה בכך? האם א-לוהים ברא את האדם בנקודת זמן מסוימת בעבר והניחו לנפשו, או שמא קיים איזה יחס ביניהם גם בהווה? האם גורל האדם הוא מקרי, או שמא הוא מושגח? התשובה לשאלות הללו נמצאתבפרק ב'!
פרק ב' - האדם בגן עדן
פרק ב' מתאר את בריאת העולם מזווית שונה לחלוטין. על אף שהסיפור פותח בפסוק המקשר אותו לפרק א' [ב; ד], הרי שהמשכו מתאר את האדם בסביבה שונה לחלוטין מזו שהוצגה בפרק א'. בפרק ב' האדם עומד במרכז הבריאה וכמעט הכול נברא למענו:
* שום צמח אינו יכול לגדול לפני בריאת האדם [ב; ה].
* ה' נוטע גן מיוחד למגורי האדם [ב; ח].
* ה' "מעסיק" את האדם כשומר בגן [ב; טו]
* ה' בורא את בעלי החיים בניסיון למצוא חברה הולמת לאדם [ב; יט, והשווה לפסוק ז!].
* ה' בורא לאדם אישה [ב; כא-כג].
בניגוד לפרק א', שבו תפקידו של האדם לשלוט בבריאה, תפקידו של האדם בפרק ב' הוא לציית לבוראו ולמלא את תפקידו כשומר הגן: "וַיַּנִּחֵהוּ בגן עדן לעָבְדָהּ וּלְשָמְרָהּ" [ב; טו].
אולם הדבר החשוב מכול הוא שבפרק ב' האדם נכנס למערכת יחסים עם ה' הכוללת שכר ועונש: "ויצו ה' א-להים על האדם לאמֹר: מכל עץ הגן אכֹל תֹאכֵל, ומעץ הדעת טוב ורע - לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות" [ב; טז-יז].

לקריאת המאמר המלא, באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון