מעשה ההתנחלות של זבולון, נפתלי, אשר ויששכר לא בא להם בקלות.

 

חלוקת הנחלות בשילֹה שונה הייתה מתכניות קדומות. שהרי בברכת יעקב (בראשית מ"ט, יג) נאמר – "זבולֻן לחוף ימים יִשכֹּן והוא לחוף אֳנִיֹת וְיַרְכָתוֹ על צידֹן", ואילו בשילֹה ניתנה נחלה זו לשבט אָשֵר ושבט זבולון קיבל נחלה בהרי הגליל המערבי (ציפורי) ובעמק יזרעאל (נהלל). וכך שרה להם דבורה הנביאה (שופטים ה', יז-יח) – "אָשֵר ישב לחוף ימים ועל מפרציו יִשכּון; זבֻלוּן עַם חֵרֵף נפשו למות, ונפתלי, על מרומי שדה".  

ככל הנראה, תקופה של רפיון במחנות זמניים (בנחלת מנשה הגדולה) הקשתה מאד על התיישבות ישראלית בגליל. זמן רב עבר מאז הניצחון הישראלי המדהים על קואליציית חצור (פרק י"א), ושבטי הגליל היו צריכים להיערך בצורה אחרת – שני השבטים הלוחמים בחֵרוּף נפש, זבולון ונפתלי, קיבלו משימות לניהול מערכה ממושכת מבסיס הררי מוצק מול הערים הכנעניות החזקות ("רכב ברזל", י"ז, טז) בעמק יזרעאל (זבולון), ובעמק הירדן (נפתלי), ואילו אָשֵר צפה על עמק עכו בחוסר אונים מן הגליל המערבי. וברמות יששכר שלטו הכנענים מבית שאן והפכו את בני יששכר "למס עֹבֵד" (בראשית מ"ט, יד-טו).  

העוגן של שבטי הגליל בנחלותיהם היה הר תבור – הוא נזכר גם בגבול זבולון (יב), גם בגבול יששכר (כב), וגם בגבול נפתלי (לד) – לשם עלו עשרת אלפים לוחמים מבני נפתלי ומבני זבולון בהנהגת דבורה וברק, לקראת המערכה המכרעת נגד סיסרא (שופטים ד', ו). שם גם התכנסו שבטי הגליל לכינוסי חג לשם ה', כברכת משה – "שמח זבולֻן בצאתך ויששכר באֹהליך; עמים הר יקראו, שם יִזבְּחוּ זִבחֵי צֶדֶק ..." (דברים ל"ג, יח-יט).

באדיבות אתר 929