"בנות ירושלִַם" יכולות להיות רק שתי הדתות הגדולות, הנצרות והאסלאם, שקיבלו מן היהדות את קדושת ירושלים, ובו בזמן לעגו וביזו ופגעו ב'כנסת ישראל'.
כשהאהבה ניצחה, בחלום, ואחר כך במציאות, השביעה הרעיה את "בנות ירושלִַם", שלא יעוררו "את האהבה עד שתחפץ" (ב', ז; ג', ה), כי אפשר לסמוך על האהבה, שתמצא ותוביל בזמן המתאים, בעת שתתעורר מעצמה, ותחפוץ. אבל כאשר ההחמצה הגדולה מובילה למכות, פציעות ואונס, ולנדודים עצובים עם אהבה מתעצמת מרחוק, אז מתהפכת השבועה - "אם תמצאו את דודי, מה תגידו לו? שחולת אהבה אני" (ה', ח)! מה משמעות השבועה הזאת, כשהרעיה היא משל ל'כנסת ישראל'? מיהן "בנות ירושלִַם"? ומיהם "שֹמרֵי החֹמות" (ה', ז-ח)?
כאשר רשעי האומות, "שֹמרֵי החֹמות", מכים ופוצעים ומפשיטים ואונסים את הרעיה, נעלמת השבועה הקודמת, וחייבים לעורר את האהבה ממרחקים בכל דרך אפשרית!
ובלשונם של חז"ל (כתובות קיא ע"א) - ג' שבועות הללו, למה? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה ([לארץ]; רש"י: 'יחד ביד חזקה')! ואחת, ...שלא ימרדו באומות העולם! ואחת, שהשביע הקב"ה את אומות העולם, שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי!
השבועה השלישית היא הפוכה לשתי הראשונות, מכוונת נגד אומות העולם, שלא יכו ויפצעו את הרעיה 'יותר מדי'!
לתשומת ליבם של 'שומרי החומות' שלנו (='נטורי קרתא', ודומיהם), "שֹמרֵי החֹמות" בשיר השירים (לפי חז"ל!) הם רשעי האומות, שמכים ופוצעים את הרעיה, היא 'כנסת ישראל'! לעומתם, "בנות ירושלם" הן מלכות ופילגשים שהגיעו ל'ירושלִַם' של שלמה כנשים-שגרירות של אותן הממלכות, שאוהבות את 'ירושלִַם', ורוצות למקם בה 'שגרירויות' (שבתקופה העתיקה היו כרוכות ב'חתונות' פוליטיות).
השאלה הגדולה היא, האם "בנות ירושלִַם", אחרי ששאלו - "מה דודֵך מִדוד?" (ה', ט), אכן מְגַלוֹת אמפתיה לרעיה המוּכָּה, ומוכנות באמת לחפש יחד אִתהּ את 'הדוד' הנעלם? - "אנה הלך דודֵך היפה בנשים? אנה פנה דודֵך ונבקשנו עִמך?" (ו', א), או שהן לועגות לרעיה, כשהן רואות אותה פצועה, עלובה ומבוזה?
כבר למדנו - רק בהיסטוריה היהודית יש 'סיפור', שיכול לתת משמעות למגילת 'שיר השירים', ולפי זה, "בנות ירושלִַם" יכולות להיות רק שתי הדתות הגדולות, הנצרות והאסלאם, שקיבלו מן היהדות את קדושת ירושלים (גֶ'רוּזָלֶם; אַל-קוּדְס), ובו בזמן לעגו וביזו ופגעו ב'כנסת ישראל' העלובה והמוכה, וראו בהשפלתה 'הוכחה' להעברת הבחירה אליהן.
לפיכך ברור, ששני ההסברים נכונים! בו בזמן אפשר למצוא בנצרות ובאסלאם גם כבוד והערכה ל'בני ישראל', שעל הבחירה בהם מסופר ב'ברית הישנה', וב'פרשת בית עמרם' (ה'סוּרה' השנייה בקוּרַאן), וגם ביזוי ודיכוי והשפלה, שהרי העניש הא-לוהים את 'כנסת ישראל' על הפרת בריתו, כמפורש בדברי הנביאים.
מי כמו רש"י, שראה זאת בעיניו (בתחילת מסעי הצלב, שהובילו להקמתה של 'ממלכת ירושלים' הצלבנית), ואכן, בכיוון עקרוני זה פירש רש"י את המגילה (ה', ט) - "מה דודך מדוד? - "כך שואלין האומות את ישראל: מה א-לוהיכם מכל הא-לוהים, שכך אתם נשרפים ונצלבים עליו"?
ואז, מתוך השיח עם "בנות ירושלִַם", ואחרי התיאור המפורט ביותר של ה'דוד' האהוב , שומעת הרעיה מענה, דומה לשיר החתונה, עם תיאורי היופי שלה אבל יש בו חידוש מפתיע - "יפה את רעיתי כתרצה, נאוה כירושלם" (ו', ד), כלומר: תחברי מחדש את היופי הישראלי ("תרצה", בירת ממלכת ישראל אחרי שלמה, עם פילוג המלוכה!), עם נְוֵה הקודש של "ירושלִַם", ועם דגלי צבא חזקים ומרשימים [חיבור כזה - קודש ירושלמי עם יופי ישראלי ועם דגלי צה"ל, נוצר רק במדינת ישראל!] - "אֲיֻמָה כַּנִדְגָלוֹת" (ו', ד/י), ואז, יאירו הפנים והעיניים כמו חמה ולבנה, וגם "שִשים הֵמה מְלָכוֹת ושמֹנים פילגשים, וַעֲלָמוֹת אין מספר" (ו', ח-ט), יודו בפה מלא, שאת האחת והיחידה!
באדיבות אתר 929