סיפור מכירת הבכורה והעברתה מעשו ליעקב מעורר בנו אי נחת כלשהי, אך מהי בעצם אותה בכורה שעשו מזלזל בה ויעקב משתוקק אליה? כיצד יתכן שעשו ויתר על זכותו זו בעבור נזיד עדשים? ובמה קנה יעקב את הבכורה באמת?
מהי הבכורה שעשו מזלזל בה ויעקב משתוקק אליה? אם הבכורה הייתה מקנה עושר וכבוד, וודאי שעשו לא היה מוותר עליה.
הבכורה, בעולם העתיק, לא הקנתה לבכור רק זכויות, אלא בעיקר דרשה ממנו מחויבות רבה כלפי המשפחה, כפי שמתאר האברבנאל:
"שיעקב אמר לעשיו: הנה הבן הבכור הוא עומד במקום אביו, ועליו מוטלת הנהגת הבית במקום אביו בהיות האב חלוש וזקן... ואתה, עשיו, אינך עושה כן, שאתה הולך תמיד בשדה ואינך חושש בדבר מהבית, ואני נער קטון וכואב, ואצטרך לעבוד את אבי בחוליו... לכן בחר לך, אם תרצה, להיות בכור עשה הנהגת הבית וצרכה במקום אבינו ויהיה כל העול מוטל עליך. ואם לא תרצה לקחתו - הנח לי את הבכורה ואני אעשה את הכל...".
בנוסף להסבר זה, עלינו לזכור שאיננו עוסקים כאן בשני אחים רגילים, פרטיים, אלא ביעקב ועשו שהם "שני לאומים" (כג), ולכן נראה שיש משהו עמוק יותר מאחרי הבכורה הזו, כפי שממשיך האברבנאל ומסביר, שהבכורה שיעקב מעוניין לקבל היא הבכורה המקנה את הזכות לקבל את ברכת אברהם. ברכה זו איננה גשמית אלא רוחנית: קרבה מיוחדת לה' וירושת הארץ, שהיא ארץ ה'. יעקב היה מודע לחשיבותה הרוחנית של הברכה, ולכן היה מעוניין לקבלה. לעומת זאת, עשו לא היה ראוי לברכה זו, ואף הוא בעצמו לא היה מעוניין בברכה זו, מפני שהוא לא הלך בדרכי אבותיו.
אם כן, העברת הבכורה מעשו ליעקב הייתה תהליך שנבע ממעשיהם של שני האחים. יעקב קנה את הבכורה לא בנזיד עדשים, אלא במעשיו, בהיותו איש תם יושב אהלים, הממשיך את דרכם של אבותיו, אברהם ויצחק. עשו מכר את הבכורה בבחירתו להיות איש ציד, איש שדה, שאיננו ראוי לרשת את ברכת אברהם.
אם כן, מעשה המכירה איננו פתאומי אלא אקט סופי, המבטא את כל מה שהתרחש עד כה. יתכן שלמעשה יעקב לא היה צריך כלל לקנות את הבכורה; הבכורה הייתה עוברת אליו באופן טבעי בזכות מעשיו, ובגלל אי התאמתו של עשו. גם אם יעקב איננו הבכור, מעשיו ומעשי עשו הביאוהו לידי כך שהוא יקבל את ברכת אברהם.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון