בלי תקווה

מזמור פ"ח נחלק לארבעה חלקים מלבד כותרתו (א): בחלק הראשון (ב-ג) פותח המשורר את תפילתו בבקשה שה' ישמע לדבריו; בחלק השני (ד-ט) מפרט המשורר את צרותיו; בחלק השלישי (י-יג) הוא מתאר כי תשועת ה' היא לחיים ולא למתים; בחלק הרביעי (יד-יט) מתלונן המשורר על בדידותו.

במזמור עניין המוות מורחב מאוד ונראה שהמשורר נמצא במצוקה קשה מאוד. מזמור זה מתכתב בצורה מעניינת עם מזמור ל' "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". במזמור ל' גם מצאנו התייחסות אל המוות: "ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור" (ל', ד; ואצלנו ד-ח) כך גם הקריאה בכל יום אל ה' מופיעה שם: "אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן" (ל', ט; ואצלנו י); וגם היחס בין המתים לחיים: "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת? היודך עפר?! היגיד אמתך?!" (ל', י) כפי שהמשורר אצלנו טוען: "היספר בקבר חסדך?! אמונתך באבדון?!" (יב).

עם כל הדמיון בין שני המזמורים עמדת המשורר בהם היא הפוכה לחלוטין. במזמור ל' המשורר מודה לה' בפתיחת המזמור ("ארוממך ה'") וכן בסופו ("ה' א-להי לעולם אודך") – לא ברור לגמרי אם המשורר במזמור ל' כבר קיבל את הישועה, אבל וודאי הוא שבעיניו יש תקווה. לעומת זאת מזמור פ"ח הוא מזמור פסימי לחלוטין. המזמור מסתיים בהטחת אשמה קשה מול ה'. מי שאחראי על הצרות שלו הוא לא אחר מאשר ה': "הרחקת ממני אוהב ורע" (יט).