בלי שמץ של טוב

בפתח תגובתו, איוב לעג לניסיון של בלדד 'לשפץ' את דברי אליפז בשם הקול מן הדממה – כמו נזיפה של מורה בתלמיד אשר נתפס בהעתקה מֵחָבֵר או מסֵפֶר, איוב שאל את בלדד – "וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ"? (ד);

איוב מסכים בהחלט ששלטון הפחד – "הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ" – נתון ביד יוצר העולם, אולם הוא איננו רואה אותו "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (כ"ה, ב), וגם לא "מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם" (ה) – הוא רואה בכל מקום בעולם רק את כוחו וגבורתו של הא-ל, בלי שום חסד והארת פנים. לכן, בתיאור הבריאה הייחודי לאיוב כלל לא נזכרים צומח וחי, ולא ארץ ואדם – רק שמים ומים, "אוֹר עִם חֹשֶׁךְ", 'כיסא הכבוד' בתוך "עֲנָנוֹ", וכמובן "הַיָּם" עם יצורי קדם שמתו, הלוא הם מפלצות תהום ומים הנקראות בלשון המקרא: "הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" (בראשית א', כא), וכן, "רָהַב... נָחָשׁ בָּרִחַ" (יב-יג), (ובלשון ימינו: 'דינוזאורים' [1]), שבורא עולם גם יצר אותם, וגם חיסל אותם, במעמקי התהומות.

כל מי שמכיר (ואולי גם אוהב) את שירת הבריאה בתהלים (ק"ד) – "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'..." – מוזמן להשוות את שני התיאורים, ולגלות שכל מה שמודגש ומורחב בשירת תהלים, נעלם ואיננו במענה איוב, על אף הרקע של שניהם בפרק הבריאה הראשון בתנך, ואפילו בסדר הבסיסי שלו, שפותח ב"תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א', ב), ולקראת סופו מופיעות חיות הים והיבשה.

בשירת תהלים מודגשת הארץ בהרחקת המים, והעולם המיושב שבו צומחים ארזים וברושים ו"חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת" (ק"ד, כה), עם ציפורים וחסידות, ואדם יוצא לעבודתו, עם "יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים" (שם, יט), ואף שנזכר שם גם "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ" (שם, כו), וגם רעידות אדמה והשמדת רשעים (שם, לב-לה) – המראה הכללי של העולם הוא יפה מאוד, ומקור השראה לשירת אור וחסד.

לעומת זה, באיוב יש רק 'מידת הדין', פחד וגבורה, בלי "שֵׁמֶץ" (יד) של טוב וחסד –   

וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

מֶה עָזַרְתָּ לְלֹא כֹחַ? (=לאליפז), הוֹשַׁעְתָּ זְרוֹעַ לֹא עֹז?
מַה יָּעַצְתָּ לְלֹא (=לחֲסַר) חָכְמָה? וְתֻשִׁיָּה לָרֹב (=לאיש חזק) הוֹדָעְתָּ?
אֶת מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין? [שציטטת מאליפז], וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ?

הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ (=יצורי ענק חֲלָלים), מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם;
עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ [של הא-ל הצוֹפֶה בַּכֹּל], וְאֵין כְּסוּת לָאֲבַדּוֹן;
נֹטֶה צָפוֹן [2] (=שמים) עַל תֹּהוּ (=אנרגיה) [3], תֹּלֶה אֶרֶץ [בחָלָל] עַל בְּלִי מָה!

צֹרֵר (=קושר) מַיִם בְּעָבָיו (=בענניו), וְלֹא נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם [מכובד המים];
מְאַחֵז (=מסתיר) פְּנֵי כִסֵּה (=כסא הכבוד), פַּרְשֵׁז (=פּוֹרֵסׂ) עָלָיו עֲנָנוֹ!

חֹק חָג (= קו האופק) עַל פְּנֵי מָיִם, עַד-תַּכְלִית (=תכלית-עד) [4] אוֹר עִם חֹשֶׁךְ;
עַמּוּדֵי שָׁמַיִם (=עמודי אור מתוך עננים) יְרוֹפָפוּ (=יתפתלו ברוח), וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ –

בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם [מסערתו], וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב (=דינוזאור ימי);
בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה (=התבהרו בתכלת יפה),
חֹלְלָה (=הָרגה) יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִחַ (=דינוזאור יבשתי).

הֶן אֵלֶּה [רק] קְצוֹת דְּרָכָו [בעולם], וּמַה (=) שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ –
וְרַעַם גְּבוּרֹתָו [בכל עוצמתו], מִי יִתְבּוֹנָן (=יוכל להבין)?!
______

[1] סיפורי האגדות במיתולוגיות הקדומות, נשענו על שלדי דינוזאורים, שנמצאו בימי קדם, כמו בימינו.
[2] במרחב 'צפון' השמש צפונה ונסתרת, ורואים רק שמים.
[3] הלשון האנושית תוהה ומתקשה להגדיר אנרגיה, לפני שלבשה צורה של חומר – 'בֹּהוּ'; ראו רמב"ן בתחילת פירושו לבראשית.
[4] האופק הוא הגבול הנצחי בין אור לחושך, בזריחה, ובשקיעה.

באדיבות אתר 929