בלי טובות מפרעה

קריעת ים סוף הייתה מלחמה! בני ישראל לא יכלו להילחם נגד מרכבות פרעה, ולכן "ה' נלחם להם במצרים" (יד, כה), ברוח עזה, בעמוד אש וענן ובמי ים סוף. טביעת הצבא המצרי הפכה את בני ישראל לעם עצמאי.

אבל אם ה' הביא את עמו לים סוף למלחמה, מדוע לא בדרך הקצרה, "דרך ארץ פלשתים" (יג, יז)?

את ההסבר: "פן יִנָחֵם העם בִּראֹתָם מלחמה ושבו מצרימה" יש לפרש על פי המובן של השיבה למצרים במקומות אחרים בתורה ובנביאים, כשיבה לקבלת עזרה וחסות – "הוֹי הַיֹרדים מצרים לעזרה, על סוסים יִשָעֵנוּ, וַיִבטחוּ על רכב כי רב, ועל פרשים כי עָצמוּ מאד" – "לָעוֹז במָעוֹז פרעה, ולַחסוֹת בצֵל מצרים" (ישעיהו לא, א; ל, ב), ובתורה, על מלך ישראל – "ולא ישיב את העם מצרימה למען הַרבּוֹת סוס, וה' אמר לכם: לא תֹסִפוּן לשוב בדרך הזה עוד" (דברים יז, טז), כלומר, לא תחזרו לחסות מצרית.

"דרך ארץ פלשתים" (ראו מאמרי "דרך ארץ פלשתים") בצפון סיני הייתה הדרך הצבאית המצרית הידועה בציור המצרי (שפרסם גארדינר, 1920) עם מרכבות פרעה, מצודות ובארות מים – אילו יצאו בה בני ישראל היו עוברים ממצודה למצודה, מצדיעים למפקד המצרי, מראים את כתב השחרור של פרעה, ונשארים בני חסות – בכל זמן שיראו מלחמה, ישובו למצרים לבקש עזרה בסוסים וברכב. על פי תעודות כנעניות שנמצאו במצרים (באל-עַמַרנה), גם מלכי כנען היו נופלים לרגלי פרעה בהכנעה, רואים בו אדון ו'שמש' ומבקשים עזרה נגד אויביהם.   

גם בימינו – החלטת האו"ם דומה לאישור היציאה של פרעה, אבל צבא מצרים פלש, ומלחמת העצמאות קבעה את גבולות הריבונות הישראלית.

באדיבות אתר 929