לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

 

נבואת הנחמה בפרק ל"א, שבמרכזה מתוארת רחל אימנו המפילה את תחינתה בבכי מר לפני בורא העולם - שישיב את בניה לארצם ויגאל אותם מגלותם, מהדהדת בלב העם היהודי בכל הדורות ובכל התפוצות. הפרק מתמקד בממלכת ישראל החרבה והגולה וחוזה את התשובה, השיבה לארץ והאיחוד המיוחל של ישראל ויהודה. השינוי העמוק שיתחולל בעם ישראל מתבטא גם בהמשך הפרק, שבו מופיעות שלוש נבואות קצרות הפותחות בנוסחה "הנה ימים באים נאום ה׳" (כו-לט), ומתארות את העתיד להתרחש בעידן הגאולה.

א. ׳קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ׳ (יד). בפסוקים יד-טו מתואר בכיה של רחל על בניה הגולים.

1) עקבו אחרי שלושת שלבי התפתחות הבכי.

2) הנבואה טווה חוטים לשוניים האורגים את הקשר הרעיוני בין אבדן יוסף בנכר לאבדן עם ישראל בגלותו, ובין אבלו של יעקב ובכיו על בנו הבכור מרחל, לבין אבלה ובכיה של רחל על בניה שאינם. הנביא אומר "מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ", ובכך מרמז לדברי יעקב על יוסף: "יוסף איננו" (בר׳ מ"ב,לו). אצל רחל נאמר "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ", ואצל יעקב נאמר "וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אתֹוֹ אָבִיו" (בר׳ ל"ז,לה).

מה פשרו של קשר זה? העזרו בדברי רש"י בבראשית שם: ׳וימאן להתנחם - אין אדם מקבל תנחומים על החי וסבור שמת. שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב, ולא על החי׳. לאור דברי רש"י, מה משמעות בכיה הבלתי פוסק של רחל?

ב. לאחר שמיעת קולה ובכיה של האם, נשמע קולו של הבן – ׳אפרים׳, המייצג את עשרת השבטים הגולים. מבנה הפסקה (יז-יט) זהה לזה של הפסקה הקודמת (טו-טז), ומציג דו-שיח בין אפרים, הבן השב בתשובה, לאביו שבשמיים. מה היסוד המרכזי בתשובתו של אפרים ומה מביא לקבלת תשובתו מצד ה׳?

היעזרו בדברי הרמב"ם: ׳ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו׳, וכן יתנחם על שעבר שנאמר: ׳כי אחרי שובי נחמתי..׳. (משנה תורה הלכות תשובה ב, ב)

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"