בך יבורך ישראל - ברכת הבנים

אחד מנכסי צאן ברזל שנותרו לנו מברכותיו של יעקב הוא ברכתו לשני נכדיו אפרים ומנשה. בנוסח הברכה הזה מברכים הורים רבים את ילדיהם בלילות שבת: "יְשִׂמְךָ אֱ־לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". המנהג לברך בנוסח זה לא נוצר סתם כך. יעקב עצמו אמר ליוסף: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱ־לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (כ), כלומר יעקב חזה שהעם היהודי יברך את ילדיו בברכה הזאת, המאחלת לכל אחד שיהיו לו ילדים טובים כמו אפרים ומנשה. במה זכו אפרים ומנשה לְמה שלא זכו יהודה ובנימין ושאר האחים? מדוע דווקא שמם זכה להיחרת על לוח לבה של האומה כבנים מבורכים שהכול חפצים להיות כמותם?

נזכיר לעצמנו את ההקשר. יוסף ירד למצרים בעל כורחו, בגלל מכירתו בידי האחים. הוא נשא לאישה את אסנת בת פוטיפרע מבכירי הממשל המצרי, ונולדו לו שני ילדים, אפרים ומנשה. ילדים אלו גדלו במצרים, מרוחקים מכל משפחה יהודית תומכת. הסב חי בארץ ישראל, וכך גם רוב בני־המשפחה. כיצד יתחנכו הילדים הללו? האם יוכלו לשמור על זהותם היהודית בתוך עולם אלילי בעל תרבות מפוארת? האם יוכלו להיות חלק ממסורת העם היהודי?

יעקב פוגש את נכדיו ומגלה להפתעתו שאף על פי שגדלו בנכר הם רוצים בקשר איתו ומבקשים להיות חלק ממורשתו. לפי מסורת רבותינו הם אף נהגו לדבר איתו בשפתו וביקשו לומר לו כי אף שגדלו במצרים ולמרות מודעותם לעולם התרבותי הסובב אותם, הם חפצים להיות חלק מהעם היהודי ואף משתמשים בשפה העברית שהיא סמל למסורת האבות.

יעקב, המבין כי עתידו של העם היהודי להיות מפוזר בין העמים וחשוף בכל ארץ לתרבות השלטת, מבקש לברך אותנו שנזכה להיות כאפרים ומנשה; שגם בהיותנו מוקפים בדתות ובתרבויות הרחוקות מתורתנו מרחק רב, נדע לשמור על ייחודנו ועל זהותנו. לכן הוא מעמיד בפנינו את אפרים ומנשה כמודל לחיקוי, כדוגמה ומופת, כדי שנזכור תמיד את חשיבותה של זיקתנו לערכי העם היהודי לדורותיו.

עוד באותו עניין ראה את הפוסט מאת חנן פורת

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשה בקטנה' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר