בתקופת בית שני, התנהל מאבק על שמירת הזיכרון של בית דוד לדורות. לכן חזקיהו ודוד, המלכים הגדולים, שיועדו להיות משיחים, מתוארים בדברי הימים ללא ביקורת.
בסיפור על חזקיהו בדברי הימים, ממש כמו דוד - הביקורת הנבואית נשארת בחוץ![1]
בדברי הימים אפשר לבקר את אסא ואת יהושפט, ואפילו את עוזיהו, אבל לא את חזקיהו - "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח"! (סנהדרין צד עמ' א).
דוגמאות:
א. לא נזכר כאן שחזקיהו מרד "במלך אשור ולא עֲבָדוֹ"! (מלכים-ב יח, ז);
ב. לא נזכר כאן שחזקיהו שלח משלחת למצרים "לעזרה", בניגוד מוחלט לאזהרות ישעיהו! (ל, א-יד; לא, א-ג);
ג. מתואר כאן בפירוט המבצע לשיפוץ החומות, וסתימת המעיינות החיצוניים, כי "למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים" (לב, ב-ה), וגם הטיית מי הגיחון אל תוך העיר (המורחבת; לב, ל), כדי להבטיח את כושר עמידתה במצור – אבל לא נאמר כאן דבר על התנגדות חריפה של הנביא ישעיהו (כב, א-יד) למבצע הבנייה הזה, שהיה חלק מן הקשר עם מצרים למען המרד באשור, והנביא התנגד לכל אלה!
ד. בדברי הביקורת (שלא נזכרו כאן) אמר ישעיהו (בין היתר; כב, ט-יא) – "ואת בְּקיעֵי עיר דוד רְאיתֶם כי רָבּוּ, וַתְקַבְּצוּ את מֵי הבְּרֵכה התחתונה; ואת בתי ירושלם סְפַרתֶם, וַתִתְצוּ הבתים לבַצֵר החומה; ומִקוָה עֲשׂיתֶם בין החֹמֹתַיִם למֵי הבְּרֵכה הישנה – ולא הִבַּטתֶם אל עֹשֶׂיהָ (=ה' א-לוהי ישראל), ויֹצְרָהּ מֵרחוק לא רְאיתֶם"!
והנה, כותב 'דברי-הימים' מבליט (ממקורותיו) את המענה של המלך חזקיהו לטענת הנביא, כלומר: 'אנחנו' בהחלט מביטים אל ה' א-לוהינו, יוצר כל, ונסמכים עליו! לשם כך אסף את המפקדים ואת "העם... אל רחוב (=רחבה, כיכר) העיר, וידבר על לבבם, לאמר: "חִזקוּ ואִמצוּ! אַל תיראו ואַל תַעַרצו מפני מלך אשור, ומלפני כל ההמון אשר עִמו, כי עִמנו רַב מֵעִמו; עִמו זרוע בשר, ועִמנו ה' א-להינו לעָזְרֵנוּ, ולהִלָחֵם מִלחֲמֹתֵינוּ" (לב, ו-ח).[2]
אכן, חזקיהו המלך הקשיב לביקורת של נביאים, וגם פעל לפיה. לדוגמה (בהמשך אותו פרק כב), דרש הנביא את סילוקו של "שֶבנָא אשר על הבית" (=ראש השרים בממלכה), ואת מינוי "אליקים בן חלקיהו" במקומו (ישעיהו כב, טו-כב); בעמידה מול שליחי סנחריב כבר היה "אליקים בן חלקיהו אשר על הבית" (ישעיהו לו, ג).
אבל כותב 'דברי-הימים' לא מזכיר כלל את הביקורת הנבואית של ישעיהו, אלא רק את המענה הבוטח בה' של המלך חזקיהו!
מתוך נאומי ההפחדה של נציגי סנחריב[3] מול חומות ירושלִַם הושמט כל רמז לברית הצבאית עם מצרים, "מִשעֶנֶת הקָנֶה הרָצוּץ", שהנביא (ישעיהו לא, א; לו, ו) יצא נגדה בחריפות; גם טענת האשורים שיכלה להסתמך על דברי הנביא, ולפיה, ה' שלח אותם (ישעיהו י', ה-ו; לו, י), לא נזכרת כאן.
המתח בין המלך והנביא ניכר מאד במלכים ובישעיהו,[4] וכאן לא נרמז דבר ממנו! רק התפילה המשותפת של המלך והנביא נזכרת – "ויתפלל חזקיהו המלך וישעיהו בן אמוץ הנביא על זאת, ויזעקו [אל] השמים"! בתיאור המלא שבמלכים(-ב יט, טו-יט) ובישעיהו (לז, טו-כ), המלך התפלל תפילה מרשימה מאד, והנביא רק הגיב בשם ה'.
אולם שני חטאים של חזקיהו נזכרו בכל זאת, אף כי בקיצור, ובניסוח מינורי, לעומת הביקורת הנוקבת בפי ישעיהו (לח ולט) – גבהות הלב, שהביאה למחלה, והכניעה שעצרה את הפורענות (לב, כד-כו), וקבלת השליחים של "שרי בבל" (=מְרֹאדַך בַּלְאֲדָן; לב, לא; ישעיהו לט).
שוב עלינו לזכור, ש'דברי-הימים' (שבידינו) נכתב בימי בית שני, אחרי זרובבל, כאשר לא ישבו עוד צאצאי דוד על כסא מלכות או שלטון בירושלים, וזיכרון דוד וחזקיהו הדומה לו, היו מרכיב קריטי במאבק על שמירת הזיכרון של בית דוד לדורות.
_________________
[1] אפילו ההפניה (ל"ב, לב) לספר "חזון ישעיהו בן אמוץ הנביא", מדגישה את "חסדיו" של חזקיהו!
[2] על כל אלה ראו בספרי (עם הרב בני לאו) ישעיהו – כציפורים עפות, עמ' 251-236.
[3] כותב 'דברי-הימים' השמיט כדרכו, את שמות הדוברים, נציגי סנחריב כמו נציגי חזקיהו, כמו גם פרטים גאוגרפיים – "וַיַעמֹד בתעלת הברֵכה העליונה בִּמסִלַת שְׂדֵה כוֹבֵס" (ישעיהו ל"ו, ב).
[4] ראו הרחבה בספרי הנ"ל, ישעיהו – כציפורים עפות, עמ' 221-204; ועל ההשלמה בתפילה, עמ' 273-268