ראש השנה ויום הכיפורים שונים במהותם זה מזה, ואף על פי כן מהדרך בה הם מוצגים בתורה אנו למדים כי הם מהווים חלק ממהלך אחד כולל.
כאשר אנו מנסים לבחון את הקשר והיחס בין ראש השנה ליום הכיפורים אנו עשויים להגיע למסקנה מסויימת. הפיוטים שנכנסו לתפילות הימים הללו גרמו לכך שנוצר הרושם שראש השנה ויום הכיפורים הם לכאורה אותו הדבר, ושייכים למהלך אחד, בו הכתיבה מתבצעת בראש השנה והחתימה – ביום הכיפורים. לכן, כדי לעמוד על המהות האמיתית של היום, צריך לנקות את התפילה מהפיוטים ולעמוד על תוכנה של תפילת העמידה בלבד. אז אנו מוצאים שהתפילות שונות לחלוטין.
תפילת ראש השנה עוסקת בראש ובראשונה במלכויות, ולכן עניין זה מופיע בכל התפילות. כמו כן, הנוסח הוא מאוד אוניברסלי "מלך על כל הארץ", וכך במוסף בזכרונות "כי זכר כל יצור בא לפניך". לעומת זאת ביום הכיפורים הווידוי הוא חלק אינטגרלי מחזרת הש"צ, דבר שלא מופיע בכלל בראש השנה.
וכך גם מצינו בשאר דיני היום - ראש השנה הוא יום טוב, ויום הכיפורים הוא יום שבתון, יום עינוי. ראש השנה הוא יום של משלוח מנות (עפ"י נחמיה), ויום הכיפורים הוא יום של צום.
ואף על פי כן, התורה שבכתב מכנסת את המועדים כחלק מתהליך של ראש השנה, יום הכיפורים, וסוכות. בפרשת המועדים מודגשת העובדה ששלושתם קשורים יחד לחודש השביעי. וכך גם בפרשת פנחס – קורבנות המוספים דומים.
ההסבר לכך הוא שראש השנה ויום הכיפורים הם שני ימים הפוכים והם נמצאים צמודים אחד לשני, בשל היותם חלק ממהלך אחד.
הרמב"ן בדרשתו לראש השנה (בעיקר בחלק הראשון) עוסק בבירור מהות ראש השנה, ומגיע למסקנה שראש השנה זהו יום מלכות ה' שקשורה לדין. אנו מציינים בשמחה ועונג שהקב"ה הוא מלך העולם, וההשלכה לכך הוא הדין, כלומר, שהכל חתוך, מסודר ומבורר. בראש השנה הכל נסגר. לכן אנו שמחים בראש השנה, מכיוון שאין לנו אלטרנטיבה אחרת.
אבל הדברים לא גמורים באופן מוחלט בראש השנה, חסד עשה עימנו הקב"ה שמידת הדין לא פועלת לבד בעולם כי אז התהליך היה נגמר בראש השנה. ישנה מידה נוספת והיא מידת הרחמים – המתבטאת ביום הכיפורים. אין הכוונה כאן למידת הוויתור, "כי כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעיו" (בבא קמא נ ע"א). המקור למידת הרחמים הוא בי"ג מידות, שם אנו רואים שהקב"ה הוא "ארך אפיים", ו"נשא עוון ופשע וחטאה" (שמות ל"ד, ו-ז). כלומר מידת הרחמים היא בעצם השהיה, אשראי מאת הקב"ה שיהיו עוד הזדמנויות לפני ביצוע גזר הדין לחזור בתשובה. אנו מבקשים מהקב"ה ואומרים שהשנה הבאה תהיה טובה יותר, כי אנו מתכוונים לשפר, ובעיקר – מתחרטים. אם ראש השנה עסק בשנה שעברה, יום הכיפורים עוסק בשנה הבאה. אין כאן טיעון דיני, אלא בקשת הלוואה לפנים משורת הדין. וזו מהות הוידוי, בקשה מאת הקב"ה שיכפר על חטאינו כדי שנוכל לפתוח את השנה החדשה ולעשות אותה טובה יותר מהשנה שעברה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול