בין נבואת תוכחה לנבואת סיפור

לפנינו הזדמנות מיוחדת להשוות נבואת תוכחה (ז', א-טו) עם נבואת סיפור (כ"ו, א-ו) באותו עניין עצמו:

פרק ז': "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ... עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית ה'... שִׁמְעוּ דְבַר ה' כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לַה'... הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה... כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה… וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם… וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ… כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ..."

פרק כ"ו: "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים… הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת ה' לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' - עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית ה' וְדִבַּרְתָּ עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת בֵּית ה', אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אַל תִּגְרַע דָּבָר; אוּלַי יִשְׁמְעוּ וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְנִחַמְתִּי אֶל-הָרָעָה… אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי… וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה…"

פרק כ"ו חוזר אל פרק ז' כפתיח לסיפור המשפט, מקצר בדברים, מוסיף תאריך, ומרחיב בתוצאה - ירמיהו מענתות, כנראה, צאצא לכוהני שילֹה, נאשם על עצם ההשוואה בין בית ה' בירושלִַם, לבין משכן שילֹה. השופטים ישבו שם מוכנים, כמו תמיד.

הובאו שני תקדימים מדהימים - זקני הארץ זכרו את נבואת "מיכה המוֹרַשתי" (יח) על חורבן גמור לעיר ולבית – מי שקרא רק את מיכה (פרק ג'), לא היה מעלה על דעתו, שזה קרה בימי חזקיהו, המלך הישר בעיני ה', שגדלותו תימדד מכאן, בנכונותו להקשיב לנביאים, להתפלל ולתקן.

מצד שני הביאו מיד סיפור טרי על נביא מקרית יערים, "אוּריָהוּ בן שְמַעיָהוּ" (כ), שלא שמענו עליו עד כה, ודמו הפך לכתב אישום נורא, היסטורי.

באדיבות אתר 929