ישנו דימיון רב בין תלונת העם ברפידים לתלונה בקדש. אולם, עיון מדוקדק יראה ששתי התלונות שונות מאוד זו מזו: בעוד שברפידים העם התלונן על עצם היציאה ממצרים, בקדש התלונה הייתה על ההוצאה למדבר במקום לארץ כנען.
השוואת התלונה בפרשת מסה ומריבה (שמות י"ז) לזו שהתלוננו בניהם במי מריבה (במדבר כ') מגלה דמיון רב. אלו אמרו "למה זה העליתנו ממצרים" (שמות י"ז, ג) וגם אלו אמרו "ולמה העליתנו ממצרים" (במדבר כ', ה). ובכל זאת, השוואה מדוקדקת תגלה שאין כוונתם זהה, ואפשר שהיא הפוכה.
תלונת העם במסה ומריבה מסתיימת בשאלה "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא"? (שמות י"ז, ג), ואין כוונתה אלא לכך שעדיף היה להישאר במצרים ולא לצאת ממנה כלל. טענה זו אופיינית לכל תלונותיו של דור יוצאי מצרים.
תלונת דור הבנים בקדש מורכבת משתי טענות. הראשונה: "ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו"? (במדבר כ', ד). אין כאן ביטוי של רצון לחזור למצרים, שרובם לא הכירו אותה כלל, ונראה שכוונתם היא: 'מדוע הבאתם אותנו אל המדבר הזה ולא אל ארץ כנען?'. נבחן עתה את טענתם השנייה: "ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה..."? (שם, ה). נראה שאף כאן כוונתם לומר: מדוע העליתנו ממצרים למקום הרע הזה, ולא לארץ כנען?
תלונתם של ישראל בקדש נבעה מתסכולם על כך שהכניסה לארץ הקרובה כל כך אינה מתרחשת, ועליהם לשוב ולהתמודד עם קשיי המדבר בשעה שנדמה היה להם שהללו כבר הסתיימו.
נמצא אפוא כי תלונתם של בני הדור הזה הפוכה משל אבותיהם: הם חפצים בכל מאודם להיכנס לארץ, מתוך שמאסו בחיי המדבר. חטא זה אינו כה חמור, ואם תמצי לומר, יש בו אפילו צד של זכות. ה' הבין ללבם, ועל כן ציווה ברוב רחמיו לדאוג למחסורם במאור פנים. משה ואהרן לא הבינו ללבם, משום שמדדו דור זה במידתם של אבותיו וראו בחידוש המריבה ובתלונה על חסרון המים חזרה אל חטאי הדור הקודם שהיא אף חמורה יותר.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון