בין כהן לנביא

בפרק ח' מתוארים ימי המילואים, שבהם משה עסק בעבודת המשכן ושימש, למעשה, ככהן.

לדעת תוספות (עבודה זרה ל"ד ע"א), למשה היה מעמד של כהן בימי המילואים, ומעמדו היה זהה למעמד אהרון ובניו. אולם משה היה הכהן היחיד שיכול לשמש במשכן במשך ימי המילואים, משום שאהרון ובניו היו צריכים חניכה, ואילו משה לא נצרך לתהליך חנוכת המשכן כדי שיוכל לעבוד (ניתן לומר שהוא כבר נתקדש לעבודה בשעה ששהה בהר סיני).

ביום השמיני של ימי המילואים, נעשתה העברת הכהונה ממשה לאהרון ולבניו. החל מהעברה זו, נפרדו תפקידיהם של אהרון ומשה. מאותו היום, משה הוא נביא, ואהרון הוא כהן. משה היה זה שקיבל מסרים מהקב"ה והעביר אותם לעם. אהרון היה זה שעסק בעבודת המשכן על פי ציווי הקב"ה למשה.

ההפרדה בין תפקיד הנביא לתפקיד הכהן והעימות בין שני התפקידים, מופיעים לעתים קרובות בתנ"ך. הנביאים מזכירים לעם שהקרבת הקרבנות איננה הדרך היחידה והעקרית לעבודת ה', וצריכה להתבצע מתוך כנות דתית.

עימות זה נובע מהבדל בסיסי שבין שני התפקידים. תפקיד הכהן הוא לבצע את העבודה בדייקנות, לנהוג על פי הכתוב בספר החוקים של העבודה. העקרונות המנחים בעבודת הכהן הם השגרה, ההתמדה, הנאמנות למערכת והמחויבות לתפקודה התקין. לעומתו, תפקיד הנביא הוא להביא מסרים חדשים מהקב"ה לעמו. מסריו בוערים כלהבה, ותפקידו להוביל לשינוי. הנביא הוא אדם בעל אישיות סוחפת וכריזמטית, המכניסה משמעות רוחנית לחיי העם, ומוסיפה חיות בעבודת ה' של הסובבים אותה.

בדיוק בשל חלוקה יסודית זו בין תפקיד הכהן ותפקיד הנביא, היה זה הכרחי שדווקא משה ישמש ככהן בימי המילואים. היה צורך בגדול הנביאים כדי שיצית את אש עבודת ה' בטקס שהיווה את חנוכת המשכן. אחר כך, תפקידים אלו התפצלו, ואהרון החליף את משה בתפקיד הכהן. ואולם, אהרון ישמר את הרוח שפיעמה במשה כאשר מילא את תפקיד הכהן. אהרון יבצע את העבודה כשהוא מושפע מהעוצמה הרוחנית ומתחושת ההנחיה הא-להית שהיו במשה בשעה שעבד במשכן.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון