כיצד ניתן להבין את הסתירה בין גורלו של בן סורר ומורה הנידון על שם סופו לבין גורלו של ישמעאל (בראשית כ"א) הנידון על פי מעשיו באותה שעה?
חז"ל והפרשנים נדרשו לשאלה: על מה ולמה נגזרה על בן סורר ומורה מיתה? האם מפני שגנב כסף מהוריו "ואכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין" – דינו סקילה? על שאלה זו עמדו חכמים בגמרא בסנהדרין וכפי שמביאם רש"י (יח): "בן סורר ומורה נהרג על שם סופו. הגיעה תורה לסוף דעתו. סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו (מה שהורגל בו) ואינו מוצא. ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה ימות זכאי ועל ימות חייב".
ר' אליהו מזרחי, פרשנו הגדול של רש"י, בוחן סוגיא זו, אגב השוואת דברי רש"י כאן, לעומת דבריו בפרשת ישמעאל, השרוי על סף מיתה במדבר (בראשית כ"א). באותה פרשה בבראשית נאמר שה' שמע אל קול הנער "בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (שם, יז) ומפרש שם רש"י (לאור הגמרא בר"ה ט"ז ע"ב): "לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נידון, ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות".
מקשה ר' אליהו מזרחי: האין סתירה בין גורלו של בן סורר ומורה הנידון על שם סופו, לבין ישמעאל הנידון על פי מעשיו באותה שעה? ותשובתו: "שונה ישמעאל, שעדיין לא התחיל באותה עבירה של המתת ישראל בצמא... אבל בן סורר ומורה כבר החל פשיעתו שבעתיד, שמכיוון שמכלה ממון אביו ואמו בגנבה, יבוא זמן שיבקש לימודו ולא ימצא, וילך וילסטם את הבריות".
מה ניתן ללמדו מכך לדורנו? עלינו ללמוד להביט בעין טובה על כל אדם, ובכלל זה אף על עצמנו, ולא להתחכם ולומר, גם אם עתה הדברים כשורה, הרי בעתיד יתקלקלו מן הסתם. ומאידך גיסא, אסור לנו לעצום עיניים מלראות פגמים – ולו קטנים – העלולים להתפתח למפלצות מאיימות בעתיד, ועלינו להתמודד עִמהם כבר עתה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות