עם ישראל היה אמור להכנס לארץ ישראל מיד, בהנהגתו המיוחדת של משה רבנו. בעקבות חטאי העם, הכניסה לארץ נדחתה ואף ירדה בדרגה – לא עוד הנהגתו הייחודית של משה רבנו, אלא הנהגה בעוצמה נמוכה יותר – הנהגתו של יהושע.
ההשוואה בין משה לבין יהושע מתפרסת על פני כל ספר יהושע, אך בסיסה נעוץ כבר בתורה:
א. דמותו של משה מוצגת בתורה כדמות מופתית ייחודית. לפיכך, כל מנהיג שהיה מתבקש למלא את מקומו של גדול הנביאים, מועמד בדרך הטבע להשוואה מפחיתה.
ב. התואר הנלווה לשמו של יהושע בשלושה סיפורים בתורה הוא 'משרת משה' (שמות כ"ד, יג-יד; שמות ל"ג, יא; במדבר י"א, כח). בתיאורים הללו מודגש מעמדו הנחות של יהושע וריחוקו מהתגלות ה', למרות קרבתו היתרה למשה. גם התוכחה העדינה של משה ליהושע בשניים מן המקרים מבליטה את הפער בין משה לבין יהושע. לפיכך, כניסתו של המשרת לתפקיד אדונו מעוררת באופן טבעי מתח.
ג. יהושע התמנה לשם ביצוע משימות מובהקות, שהוטלו מתחילתן על משה: להכניס את העם לארץ, לכבוש אותה ולהנחילה לשבטי ישראל (שמות ג'). ההנחיות לביצוע המשימות נוסחו באופן מלא על ידי משה (במדבר ל"ד), כך שיהושע, מעצם הגדרת תפקידו, מציית וממלא את מצוות רבו.
ד. הנסיבות בהן החליף יהושע את משה בהנהגה קשורות לאשמת העם: "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם" (דברים א', לז). לפיכך, מותו של משה היה עשוי להיתפס כעונש שה' הטיל על עם ישראל. ייתכן שיש בכך כדי לשקף את ההערכה להנהגת יהושע, שמראש נתפסה כאלטרנטיבה פחותה למציאות אידיאלית שהתבטלה.
ה. ה' איננו מצווה למנות יורש למשה. מינוי יהושע עולה רק בעקבות בקשת משה: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אֱלֹוקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר כ"ז, טו-טז).
בספר יהושע, מצד אחד – מורגש שיהושע הוא הממשיך הטבעי של משה, אך מצד שני - יהושע מוצג כמי שפועל בצלו של משה ככנוע וצייתן, העושה את דברו של קודמו מתוך יראה וצייתנות, בדרך שמתאפיינת בפעילות אנושית מתגברת, שכרוכה גם בטעויות אנושיות, וזאת על חשבון הנוכחות האלוקית שהלכה ונעלמה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון