לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:
הודאתו של חזקיהו לאחר רפואתו נחלקת לשלושה חלקים.
בפסוקים י-יא מביע חזקיהו את חששו מהמוות בטרם עת.
בפסוקים יב-יז הוא מתאר את סבלו וכאביו,
ובפסוקים יז-כ מתוארת הישועה והרפואה.
המתח והניגוד בין עולם החיים לעולם המוות שוזר את דברי חזקיהו. בשני עניינים מנגיד חזקיהו את החיים למתים בפסוקים יח-יט, ומביע את יתרון החיים:
א) ׳כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ ... חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ ׳: עיינו בדברי רש"י ומלבי"ם - כיצד הם מבארים את הכפילות ׳חי חי׳, ומהו יתרון החיים לפי כל אחד?
רש"י: ׳חי חי - לשון בני אדם חיים, כלומר כשיש בני אדם חיים בעולם זה חי וזה חי יוצאת ההודאה מביניהם׳.
מלבי"ם: ׳כי לא שאול תודך, כי רק חי יודך על שהוא חי, ורוצה לומר החי בעבור שהוא חי הוא יודך, ולא הנעדר בשאול יודך בעבור שאינו חי, כי זה אי אפשר משתי פנים. א - כי ההודאה היא רק על טובת החיים ובשאינו חי לא יודה על טובה שלא קבלה. ב - כי הנעדר לא יצוייר שיודה וישבח. וזה פרט במה שאמר רק חי יודה, ורק בעבור שהוא חי׳.
ב) ׳אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל-אֲמִתֶּךָ׳: חישבו מדוע נזכרו כאן הבנים, ומה הקשר לאמת? ראו את דברי הרד"ק:
׳אב לבנים יודיע אל אמתך, אם לא היו לו בנים ותחיה ויהיו לו בנים ויודיע אמתך כמו שאעשה אני, ואף אם יהיו לו בנים כל זמן שיחיה עמהם ילמדם ויודיעם, אם כן הוא טוב שתאריך לאדם, ואם חלה שתרפאהו מחליו ויודה לך הטובה שעשית לו ויודיע לבניו אחריו׳.
לסיכום, ראו את דברי הרש"ר הירש הקושר בין שני ההיבטים:
׳קדשים יהיו לאלהיהם - לא רק בתחום המקדש, אלא גם מחוץ למקדש יהיו קדושים לאלהיהם. אל יחללו את שם ה׳, שהם נושאי דגלו ומזכיריו. בקריבה למת, בשריטה, בקרחה ובהשחתת פיאות היו מחללים את שם ה׳, והאל שהם קוראים בשמו היה נודע על ידיהם כאלוהי חוסר חירות האדם - בחיים ובמוות. והן ה׳ הוא אלוהי החירות המוסרית ועמו מקור חיים; הוא מרומם את האדם משערי מוות ומשחרר אותו מכוח החטא; הוא מוליך אותו קוממיות ופותח לפניו שערי חיים וטהרה. משום כך "לא המתים יהללו י-ה" (תהלים קט"ו,יז), כי אם חי חי יודיע אמיתו; ואין קילוסו של ה׳ עולה מחולשת האדם, אלא מגבורת חירותו המוסרית. כהן השוהה עם המת - או הטבוע באות המוות והחטא של קרחה ושריטה והשחתת פיאות - יש בו משום חילול שמו הגדול. רעיון האמת, שה׳ רוצה להיות נזכר בו על ידינו, היה נהפך על - ידי כך לניגודו הגמור׳.
למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"