בין "אני ה' אלוקיכם" ל"אני ה'"

בפרק הקדושה של כל עדת ישראל יש נימוק לכל קבוצת אזהרות וציוויים, אבל יש שני סוגי הנמקות, שמופיעות בחתימות הפסוקים: "אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (לו) (בדומה ללוח הראשון בעשרת הדיברות), ולכן תהיו קדושים, ותשמרו שבת, לא "תפנו אל האלילִם" (ד), ותתנו פאה ולקט "לעני ולַגֵר" (י).

ומנגד חתימת "אני ה'", שמשמעה, 'הנוכח בכול, הצופה ויודע כול, המשלם גמול לכול', והיא באה כנראה במקום היעדר כל נימוק בלוח השני של הדיברות, בייחוד באיסורים מוסריים שאינם תלויים ביציאת מצרים, והיו שרירים וקיימים גם לפניה – "לא תִגנֹבוּ, ולא תְכַחשוּ, ולא תְשַקרוּ איש בעמיתו; ולא תִשָבעוּ בשמי לשקר, וחִלַלתָ את שם א-להיך, אני ה'; לא תַעשֹק את רעך ולא תִגזֹל... לא תְקַלֵל חֵרֵש, ולפני עִוֵר לא תִתֵן מִכשֹל, ויָרֵאתָ מא-להיך, אני ה'..." (יא-יד).

8 פעמים אנו מוצאים בפרק את חתימת "אני ה' א-להיכם", ו-8 פעמים את חתימת "אני ה'", ויש אזהרות שמופיעות פעמיים –

"את שַבְּתֹתַי תִשמֹרוּ" (ג, ל), גם מכוח יציאת מצרים, וגם מכוח נוכחות ה' בכל, כמו 'זכר למעשה בראשית'.

"לא תַעשׂוּ עָוֶל במשפט" (טו) כאזהרה מוסרית תמידית מכוח "אני ה'", וגם אזהרה מיוחדת נגד עוול במשפט, במסחר, במידות ובמשקלות (לה-לו), דווקא מכוח יציאת מצרים, כמו האיסור המיוחד נגד הונאת הגר (לג-לד). מעשים כאלה מזכירים את הנוגשים המצריים, מהם הוציא אתכם "ה' א-להיכם" – וכל המקפיד במידות ובמשקלות הוא גם איש ישר, וגם מכיר ומודה ביציאת מצרים (ספרא קדושים, ח, י).

באדיבות אתר 929