בטחון אמיתי בה'

בסוף פרק ט"ז מופיע הפסוק "ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה" (יט) המביע בטחון בה'.

אמנם, פסוק זה אינו מופיע בתוך פרקי הנחמה אלא נמצא בלב לבה של שרשרת פרקי תוכחה קשים ומאיימים. פרק ט"ז מתאר דברים קשים מאד:

"... מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב יִכְלוּ וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ... כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לְעֵינֵיכֶם וּבִּימֵיכֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (ד-ט).

הבעת התחושה של הנביא שה' הוא מעוזו איננה באה על רקע של הצלחה והצלה אלא מתוך עמקי המשבר והאיום, ובזה משמעותה.

בנקודה זו, מן הראוי להביא את דבריו של החזון איש ביחס לטיב מידת הביטחון:

"טעות נושנה נתאזרחה בלב רבים במושג ביטחון. שם ביטחון המשמש למדה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה במושג חובה להאמין - בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה - כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב הוא מחוסר ביטחון. ואין הוראה זו בביטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ד' וגמולותיו ית'. אבל עניין הביטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו ית'".

תמצית דבריו היא שהביטחון בקב"ה איננו אופטימיות שה' יגמול לאדם דברים נעימים אלא האמון בו שכל מה שיקרה לאדם הוא המתאים ביותר עבורו ונעשה מפאת יחסו של הקב"ה לאדם. במלים אחרות, אני בוטח בקב"ה (trust) ובשיקוליו ולא בוטח שהוא יעשה משהו עבורי (confidence).

מידה זו של הבעת ביטחון בקב"ה למרות העונש והמחיר שהוא גובה היא התואמת את דבריו של ירמיהו, הבאים בתגובה למציאות הקשה של ימיו.

"ה' עזי ומעוזי" למרות שהשמחה תושבת והאנשים ימותו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון