מה משמעות הטענה "אתם המיתם את עם ה'" (ו)? מדוע יש צורך בבחינה חוזרת להוכיח את בחירתו של אהרן? ומדוע רק לאחר הבחינה השנייה, פריחת מטה אהרן, שלא נהרג בה איש, חושש העם מהתקרבות אל המשכן?

 

כשהעם מתלונן על משה ואהרן שהם אלו שהמיתו את עם ה', אין כאן רק תלונה נוספת, אלא ערעור על ההוכחה המרכזית בניסיון הראשון – בחינת הקטורת, שהייתה אמורה להוכיח מיהו הנבחר על ידי ה'. כל הנחת היסוד של בחינת הקטורת הייתה שמי שאינו ראוי להקריב קטורת מת על ידי ה', בשל עצם הקרבה האסורה אל הקודש, אולם אם משה ואהרן המיתו את מקריבי הקטורת, הרי שדבר לא הוכח, ואהרן לא נבחר. על כן, נעשה כעת בירור נוסף. הבחינה הנוספת שנעשית לא באה לענות באופן ישיר על הטענה כי משה ואהרן המיתו את מקריבי הקטורת, אלא להוכיח שוב את בחירת אהרן, לאחר שהעם סירב לקבל את תוצאת הבחינה הראשונה.
הכתוב משווה בין תהליך התלונה הראשונה - "כל העדה כלם קדשים" (ט"ז, ג) לתהליך התלונה השנייה - "אתם המתם את עם ה'" (י"ז, ו). כל המוטיבים המופיעים בתלונה הראשונה מופיעים גם בשנייה (על כך קראו במאמר המלא)
מטרת הכתוב בהשוואה זו היא לחדד בפני הקורא כי אין כאן שתי תלונות שונות הבאות זו בעקבות זו; יש לראות את התהליך השני כחוזר על התהליך הראשון, לאחר שהעם סירב לקבל את תוצאת המבחן הראשון.
רק לאחר תוצאת הבחינה השניה, מתברר לעם כי מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת אכן נשרפו בשל הקרבתם קטורת מבלי שהיו רשאים לעשות כן. בתחילה, העם חשד במשה ובאהרן שהם אלו שהמיתו את "עם ה'", וממילא אין מקום לחשש מפני הקרבה לקודש. רק לאחר שאהרן נבחר באופן גלוי וברור, הבין העם כי גם תלונתו השנייה מתבטלת מאליה, וכבר בבחינה הראשונה המית ה' את אלו שלא נבחרו להקטיר קטורת, ולא נבחרו לשרת את ה', וכעת החשש הגדול מפני הקרבה אל הקודש, הגוררת מוות לאלו שאינם מורשים בכך, עולה בשיא תוקפה וחזקתה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון