בחזרה לגן עדן

פרק י׳ הסתיים בתיאור מסע צבא אשור ומפלתו אל מול חומות ירושלים, ופרק י"א פותח בגאולת ישראל. בפסוקים א-י פורש ישעיהו הנביא את חזון השלום באחרית הימים, בו תשרור הרמוניה בין כל יצורי עולם: בין החיות לבין עצמן ובינן לבין האדם. החזון רומז להעלאת העולם למצב בו היה טרם חטא אדם הראשון, בגן עדן מקדם.
בהמשך (יא-טז) מנבא ישעיהו על שיבת הגולים לארצם מארבע כנפות הארץ ותקומתם בארצם כמעין גאולת מצרים שניה. עם השיבה אנו מתבשרים על תיקון יחסי האיבה הקדומים בין יהודה לישראל.
הנבואה מסתיימת במזמור הודיה לה׳ (פרק י"ב) אותו יאמרו השבים, ובכך נחתמת החטיבה הראשונה בספר ישעיהו.

א. החלק השני של הנבואה (ו-ט) משרטט חזון של שלום עולמי בין בעלי החיים ובני האדם. התיאור מורכב מצמדים (נמר/כבש, זאב/גדי...) עקבו אחריהם ועמדו על ההתפתחות בטיב השלום ביניהם.

ב. כפי שראינו בנבואות אחרות גם כאן רומזת הנבואה לסיפורי בראשית: איזה קלקול ׳בראשיתי׳ נתקן בתיאור השלום בפסוקים ו-ז? (עיינו בראשית ט׳,ב-ה ראו גם את דברי הרמב"ן בשאלה הבאה). מהו החטא אליו רומז פסוק ט?

ג. גדולי הפרשנים לאורך הדורות נחלקו כיצד יש לפרש את נבואתנו - האם יש לראות בה משל נשגב או שמא תיאור ממשי של שינוי הטבע. הרמב"ם והרמב"ן מייצגים שתי עמדות אלה:
רמב"ם, משנה תורה הלכות מלכים פרק יב:
"אל יעלה על הלב שבימות המשיח, ייבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית; אלא עולם כמנהגו הולך. וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיהו י"א,ו), משל וחידה. עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם, המשולים בזאב ונמר..."
רמב"ן ויקרא כו, ו:
"וזה שאמר הכתוב ׳ושעשע יונק על חור פתן׳, וכן ׳ופרה ודוב תרענה... ואריה כבקר יאכל תבן׳, כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשיניהם, והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו... והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה... ובהיות ארץ ישראל על השלמות, תשבות רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם... ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה".

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"