בפגישת יעקב ולבן מתרחש בירור מהותי: האם הצלחתו של יעקב היא בזכות לבן, או שרק יד ה' היא שהובילה להצלחתו של יעקב?

 

בראשית דרכו של יעקב בחרן איננו שומעים על עזרת ה' ליעקב. הוא אמנם מגיע לביתו של לבן אך תוך כדי קריאתנו על חתונתו המוטעית של יעקב עם לאה, ועל העבודה הקשה של יעקב עבור לבן, מתחילים אנו להרהר: לאן נעלם ה' שאמר ליעקב שיעזור לו?

במהלך סיפור לידת הבנים מתחילה להופיע באופן גלוי ההכרה בכך שיד ה' היא המובילה את המהלכים. הכרה זו מגיעה לשיאה בפגישת יעקב עם לבן.

כשלבן רודף אחרי יעקב, ה' מזהיר אותו "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (כד), אך למרות זאת לבן ממשיך בכוונתו לנזוף ביעקב... נראה שלמרות הבנתו שלא יצליח להחזיר את משפחתו או רכושו, לבן עדיין חושב שיש לו טענות מוצדקות - האם הוא אינו זה שטיפח את משפחת יעקב ורכושו? האם לא מגיע לו לפחות לשמוע על עזיבת יעקב? אלהי לבן הם אלו שלדעתו עזרו לו, ללבן, ודרכו גם ליעקב, ולכן חשוב לו למצוא את אלהיו.

יעקב בהתחלה מוכן לתת לחותנו להפגין את עמדתו, אבל לבן כל כך משוכנע שרכושו ומשפחתו של יעקב קיימים בזכותו שהוא מרגיש שזכותו לחפש בתוך אהלו של יעקב כבתוך שלו. החיפוש התוקפני והחשדני מאלץ את יעקב להגיב. יעקב מזכיר ללבן שלמרות עבודתו הנאמנה עבורו, הוא, לבן, עשה כל מה שביכולתו כדי לרמות אותו ולשבש את תוכניותיו – " לוּלֵי אֱ-לֹהֵי אָבִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי. אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ" (מב).

יעקב טוען שהגנת ה' עליו מאשרת שרק ה' אחראי להצלחותיו ואין ללבן זכות לומר שום דבר- "מטוב עד רע" (כד). גם אי-הצלחתו של לבן למצוא את אלהיו מיועדת לסמל עבורו שהצלחת יעקב איננה תלויה בלבן או באלהי לבן.

הכרת יעקב בעובדה שה' היה איתו ושמר אותו לאורך גלותו מכשירה אותו לחזור לארץ לפגוש את עשו, ומהווה נדבך חשוב בהתפתחותו של העם הבוטח בה'.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון