בודד במערכה

ה'רעה מצפון' תבוא כמו הקללה שבתורה (דברים כ"ח, מט):
"הנני מביא עליכם גוי ממרחק...
גוי לא תֵדַע לְשֹנוֹ
ולא תִשמַע (=תבין) מה ידבר" (ירמיהו ה', טו);

כתב האישום איננו שונה מזה שקראנו בפרק ב' – בגידה, ניאוף, השחתת משפט ומוסר. ובכל זאת, אחרי פרק ב' נתן ה' לירושלים הזדמנות בדמותו המופלאה של יאשיהו הצעיר; אולם נפילתו במגידו בטרם הגיע לגיל 40, הותירה את יהודה חשופה וחסרת אונים. תחילה מול פרעה נכו, ואחר כך מול נבוכדראצר.

לו יכולתי לנסח את זעקת ירמיהו לפני ה', הייתי אומר – ריבונו של עולם, איך נתת ליאשיהו לטעות וללכת למגידו? הייתכן, שנעלת בפני עמך שערי תשובה?

מענה קשה אני קורא (א-ב) –
"שוֹטטוּ בחוּצוֹת ירושלִַם וּרְאוּ נא
וּדְעוּ ובַקשוּ ברחובותיה
אם תמצאו איש,
אם יש עֹשֶׂה משפט, מבקש אמונה (=יושר),
ואסלח להּ;
ואם חַי ה' יֹאמֵרוּ?
לכן לַשקר יִשָבֵעוּ";

יאשיהו היה לגמרי לבדו. לא היה איש אחד בלב שלם עמו. כיוון שהיה מלך, נשמעו לו ועשו כרצונו מתוך כניעה לשליט, אבל ברגע שנפל קרס הכל. העם לא באמת עשה תשובה, ו"הגדֹלים... יַחדָו שָבְרוּ עֹל נִתְקוּ מוֹסֵרוֹת" (ה);

כבר בנבואה מימי יאשיהו אמר ירמיהו (ג', י):
"וגם בכל זאת
לא שבה אֵלַי בָּגוֹדה אֲחוֹתהּ יהודה בכל לִבָּהּ,
כי אם בשקר, נְאֻם ה'";

חז"ל, במדרש שהביא רש"י, תיארו את השקר בתיאור יצירתי – היו מציירים חצי פסל על דלת אחת, וחצי על השנייה, וכשהיו דלתות פתוחות, לא ראו כלום. התרבות האלילית של ימי מנשה ירדה למחתרת, וצפה מחדש במות יאשיהו. לכן "לא שב ה' מחרון אפו הגדול..." (מלכים ב כ"ג, כו).

עוד לפישרה של אי הצלחת תשובת יאשיהו ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב יובל שרלו

באדיבות אתר 929