האם הליכה בדרך תמים בצורה הקיצונית שלה טובה? כיצד מלכות דוד התמודדה עם החטא של דוד בבת שבע?

 

רוב המזמורים האישיים בתהילים נושאים חותם "לְדָוִד", ורוב מזמורי "לְדָוִד" הם מזמורים אישיים, אבל אצל איש כמו דוד, המַבַּע האישי נושק לציבורי.

אם נצליח להרחיק מבית המלך ומכל בתי השלטון כל מי שדבק בו רבב כלשהו, וישרתו שם רק "נֶאֶמְנֵי אֶרֶץ", תהיה הממלכה כולה תמימה ושלֵמה, כאידיאל של המזמור – גם חסד וגם משפט – חיבור מופלא ושיר גדול.

אבל אם נקרא את מזמור קא כשירה אידיאלית, כשאיפה העליונה לחיבור תמים בין חסד למשפט, יגדל מאד השבר הגדול של 'אוריה החתי ובת שבע', ונצטרך לשוב אל מזמור נא אחרי קא. אז תגדל השאלה האם הצליחה מלכות דוד ושלמה להתאושש באמת (שמואל ב יט-כ; מלכים א יא)?

ועם כל זה, חייבים להודות שהאומץ והיושר של דוד להודות החטא מול נתן הנביא, נבעה מאותה דבקות קיצונית ביושר של השואפים להשכיל וללכת "בְּדֶרֶךְ תָּמִים".

באדיבות אתר 929