באוזני שבויים ואסירים

קריאה סלקטיבית (כמו בהפטרות הנחמה) עלולה להטעות; אין להתעלם מהפסוקים הקשים על מצב העם בזמן הנבואה.

קהל היעד לנבואות האלה לא חווה את הנחמה, אלא נמצא:
"בָּזוּז ושָסוּי,
הָפֵחַ בַּחוּרים (=לָכוּד בפַח מלא חוֹרים) כֻלָם,
ובבתי כְלָאים הָחְבָּאוּ,
היו לָבַז ואין מציל…" (כב).

תיאורי הנחמה ועקרונות האמונה הם הדרך שנותרה לנביא כדי לעצור את הייאוש הנורא של עם "בזוז ושסוי"; הם מזכירים לי את שיר 'הפרטיזנים' – "אל נא תאמר: הנה דרכי האחרונה... זה יום נִכסַפנוּ לו עוד יַעַל ויבוא...".

בתוך המאבק על שמירת התקווה, נמצאת הרחבה של רעיון ה'משיח' (מפרק י"א) הנבחר לעשות משפט צדק גם לגויים:

"ויָצָא חֹטֶר מִגֶזַע יִשָי...
ונָחָה עליו רוח ה'...
ולא למַראֵה עיניו יִשפּוֹט...
ושָפַט בצדק דַלים...
והִכּה ארץ בשֵבֶט פיו...; (י"א, א-ד)

"הֵן עבדי אֶתמָךְ בו
בְּחירי רָצתה נפשי,
נתתי רוחי עליו,
משפט לַגוים יוציא;
לא יצעק ולא יִשָׂא... קולו;
קָנֶה רָצוּץ לא יִשבּוֹר (=בשקר)...
לָאמת יוציא משפט...
וּלְתורתו אִיים יְיַחֵלוּ" (א-ד).

החזון האמוני הזה (כולו מבית מדרשו הנבואי של ישעיהו) יביא לעולם "שיר חדש" (מ"ב, י-יב), וגם המדבר יָרוֹן וגם יִפרָח (מ"א, יח-יט), כי יִשכּוֹן "בַּמדבר משפט" (ל"ב, טז), וכך אפשר יהיה "להוציא מִמַסגֵר אַסיר, מבית כֶּלֶא יֹשבֵי חֹשך" (מ"ב, ז), ועַם ה' יהיה "לִברית עָם, לְאוֹר גוֹיִם" (שם, ו).   
אבל איך יאמינו שבויים ואסירים בחזון העתידי הזה?

הנבואות "הראשֹנות הנה בָאוּ" (מ"ב, ט) – כולם שמעו וראו את עליית אשור (ובבל), שיצרו את המוני השבויים והאסירים בבתי הכלא; לכן תאמינו גם בנבואות העתיד החדשות והמופלאות האלה – "וחדשות אני מַגיד, בטרם תִצמַחנה אַשמיע אתכם" (שם).

באדיבות אתר 929