פרקנו חותם את סדרת הקרבנות. בפסוק החתימה נכתב כי פרשות אלו נאמרו בהר סיני, אולם, פרשת ויקרא פותחת בציון מקום שונה והוא: אוהל מועד. דומה שאוהל מועד שכן למרגלות הר סיני אלא שהשינוי בציון המקום בא לתת לנו שתי זוויות הסתכלות שונות על הפרשות.
במהלך כל ספר ויקרא חונה העם בהר סיני, במקום אליו הגיעו בפרשת יתרו. שם הם חונים כמעט שנה, ועזיבתם אותו מתוארת בפרשת בהעלותך. כיוון שכך, פתיחה בפנייה אל משה באוהל מועד (לאחר בניית המשכן), והמשך בפנייה בהר סיני - אינן עומדות בסתירה, שהרי גם לאחר בניית המשכן המשיך העם לחנות למרגלות ההר.
אם כן, ספר ויקרא פותח בשיוך דבר ה' אל אוהל מועד. אמנם, האוהל היה ממוקם למרגלות הר סיני, אך הפרשייה בחרה להתעלם מפרספקטיבה זו. לעומת זאת, בסוף פרק ז' בוחר הכתוב לשייך את מיקומם אל ההקשר הרחב יותר - אל הר סיני.
מהו ההבדל בין 'הר סיני' לבין 'אוהל מועד'? אוהל מועד הוא מקום פנימי, המגלם התוועדות פרטית בין ה' לבין משה. הר סיני מגלם מקום גבוה, את המקום הרחוק מעולמו של העם, את מימד הנצח.
דומה ששני ציוני מקום אלו מעניקים פרספקטיבות שונות לשתי הפרשות. בפרשת ויקרא מתייחד ה' עם משה, ומעמדה זו באה לעולם פרשה המתארת את טבעו של האדם המבקש להקריב קרבן וגם להקריב/לקרב עצמו לה'.
בפרשת צו, עוזב הכתוב את האינטימיות שבהתייחדות, ומציין את הר סיני. סמליותו - כמקום בו ניתנה תורה, וכעת הוא משמש כמקום בו נאמרת תורת הקרבנות. בתורה זו - נוכח המקדש, נוכח המזבח ונוכחת מערכת החוקים המהווה מעין חוקי הבריאה לעבודת המקדש. מעל לכל אלו - השוכן, הקב"ה, המופיע במידה המיוחדת לו בספר ויקרא.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון