שני תנאים מחייבים יש לברית שכורת משה עם העם: הראשון הוא השותפות של כולם והשני זה הדבקות בה'. האדיאל של התורה הוא שלא רק יחידי סגולה ידבקו בה' אלא שהאידיאה האלוקית תתגלה בכל מרכיבי העם.
ביום האחרון לחייו מכנס משה רבנו, הרועה הנאמן, את צאן מרעיתו למעמד נורא הוד, בו שותפים כל בית ישראל – איש לא נעדר. במעמד זה עתיד משה לבשרם על כל התמורות שיעברו עליהם – מכאן ועד אחרית הימים. אך לפני הכל, על עם ישראל לבוא בברית לאומית: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם... לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ" (יא-יב).
דווקא ביום זה, בעת הסתלקותו של משה רבנו – המנהיג הכריזמטי המלכד עד כה את האומה, ולפני כניסתם לארץ – בה עתיד כל שבט לדבוק בנחלתו הפרטית, ועלולה להיפרד 'החבילה הלאומית', דווקא עתה חיונית הברית הזאת אשר תבטיח את אחדות האומה, לנצח נצחים.
ברם הקמת העם וגיבוש זהותו הלאומית, מחייבת שני תנאים המצוינים בפתח פרשת נצבים בהדגשה מיוחדת: התנאי הראשון: העם הזה חייב לכלול את כל מרכיביו ופרטיו ("כֻּלְּכֶם"). והתנאי השני: הבסיס לברית הלאומית הינה הדבקות בה' יתברך: "לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם". ללא שני תנאים אלה עלול כל הבניין הלאומי להתמוטט, וגם אם נדמה לנו לעתים שעומדים הם בסתירה זה לזה, עלינו להשיב אל לבנו כי אסור לנו לוותר על אף אחד מהם.
אך מדוע חשוב כל כך שיתייצבו כולם יחדיו, גם הטף וגם הנשים, גם הגרים וגם חוטבי העצים? הראי"ה קוק זצ"ל לימדנו שהרצון העליון הינו, לגלות את האידיאה האלוקית, לא רק בקרב יחידי הסגולה אלא דווקא בקרב ההמון הפשוט הכולל בתוכו גם אנשי חרושת ותעשיה למען דעת שהתורה והאמונה אינם רק מקור חיי היחיד אלא מקור נשמת האומה כולה, לכל רבדיה. ואולי אף יותר מכך: הקבוצות השונות המצויות באומה משפיעות זו על זו והבניין הלאומי לא יבנה אלא מתוך שותפות כל הכוחות יחדיו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות