בעקבות הצלחת קרב הבלימה הגדול של פרעה נכו נגד בבל, כנראה בסביבת עזה, מזהיר ירמיהו את העם שנסחף אחרי הצלחת מצרים שהאיום העיקרי נשאר בעינו והוא יבוא כשיטפון "מצפון".
מיקומן של ערי פלשת בשערי מצרים הפך אותן לשדה קרב בין מעצמות הצפון - אשור ובבל, לבין מצרים שניסתה בכל כוחותיה (שלא הספיקו) לשמור על עזה, אשקלון ואשדוד, וגם על צור וצידון, כאזור חיץ מפני "הרעה מצפון".
בימי חזקיהו התנהל הקרב באשדוד (711-713 לפנה"ס; ישעיהו כ') מול סרגון מלך אשור; בימי יהויקים כבש נבוכדראצר מלך בבל את אשקלון. 3 שנים אחר כך (601) התנהל קרב הבלימה הגדול של פרעה נכו (א), כנראה בסביבת עזה - 'בקרב שדה, פנים אל פנים הם לחמו, ומכה קשה זה על זה הנחיתו - מלך אַכַּד (=נבוכדראצר) וצבאו לבבל חזרו'* - נדרשה לבבל שנת התארגנות והתאוששות.
הבלימה הזאת גרמה לגל המרידות הגדול, שהביא (גם) לחורבן ירושלם. ירמיהו הזהיר את אנשי יהודה הנסחפים אחרי הצלחת פרעה נכו לבלום את צבא בבל בשדות פלשת, שהאיום העיקרי נשאר בעינו, והוא יבוא כשיטפון "מצפון", עם "שַעֲטַת פַּרסוֹת אַבּיריו" עם "רִכבּוֹ הֲמוֹן גַלגִלָיו" (ב-ג), וחוף הים כולו, מצור וצידון עד אשקלון ועזה, יספוג את חרב ה', בלא רחמים (ו-ז).
מרתק (אך לא מפתיע) להשוות אזהרה זו לנבואת ישעיהו (י"ד, כח-לב) "בשנת מות המלך אחז (727) היה המשא הזה: אַל תשמחי פלשת כֻּלֵך, כי נשבר שֵבֶט מַכֵּך (=מות תִגלַת פִּלאֶסֶר), כי מִשֹרֶש נחש יֵצֵא צפע (=סרגון)... כי מצפון עשן בא...".
מאז ישעיהו ועד ירמיהו, עם כל ההבדלים באופי ובסגנון, הזהירו הנביאים מפני "הרעה מצפון", ומפני אשליית מצרים, "מִשעֶנֶת הקָנֶה הרָצוּץ" (ישעיהו ל"ו, ו; וראו שם ל', א-ד, יב-יג).
------------------------------------------------
*מ' כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל, ירושלים תשס"ד, עמ' 132, כרוניקה מימי נבוכדראצר.
באדיבות אתר 929