ארץ תִרְצָה וירושלים

המרחב הגיאוגרפי של שיר השירים פרוס על פני ארץ ישראל בה ישבו שבטי ישראל בימי השיא של תקופת המלוכה, "מן המדבר" (ג', ו; ח', ה) עד "שניר וחרמון" (ד', ח), מ"כרמי עין גדי" (א', יד) עד "מגדל הלבנון, צופה פני דמשק" (ז', ה), ומ"ברכות בחשבון" (שם), "מחולת המחנים" (ז', א) ו"הר גלעד" (ד', א), עד "השולמית" [1], ותעשיית צבע ה"ארגמן", ב"כרמל" (ז', א, ו) ולמרגלותיו.

שום זוג אוהבים פרטי לא יכול היה לטייל ולשיר בימי קדם בכל המרחבים האלה, כי לשם כך יש צורך בשלטון ירושלמי חזק מאד, וב'רכב שטח' יעיל ומהיר.

המוקד הוא כמובן תפארת המלוכה עם "בנות ירושלִָם" [2], אבל במקביל ובמפתיע נזכרת גם "תרצה", שידועה כבירת ממלכת ישראל דווקא אחרי פילוג הממלכה, מימי ירבעם בן נבט עד ימי עמרי, ולא נזכרת עוד אחר כך. אווירת המגילה הפוכה כמובן מפילוג המלוכה, ולכן יש להניח, שתרצה עלתה למעמד חשוב ומקביל לירושלים כבר בימי שלמה, ולכן עברו אליה גם מלכי ישראל הראשונים. בשום זמן אחר מימי שלמה, לא יכול להישמע שיר כזה - "יפה את רעיתי כתרצה, נאוה כירושלִָם" (ו', ד).

בלשון המגילה יש צורות לשון של עברית עממית מאוחרת, פעלים בלי ו"ו היפוך, 'ש' במקום 'אשר', ואף מילים נכריות כמו "פרדס" (ד', יג; מילה פרסית) - אבל בימי בית שני לא ידועה תרצה, ובוודאי לא כמקבילה לירושלים. שירי המגילה נמסרו במקהלות במשך דורות רבים, ובלשון עברית פתוחה ועממית, שונה מלשון הנביאים, עברית חופשית שספגה צורות לשון ומילים מאוחרות, אבל התוכן הוא קדום.

אם כן, "מי זאת עלה מן המדבר" (ג', ו; ח', ה)? מי זאת ה"שְחַרחֹרֶת" (א', ו)? - האישה הדחויה, שנזרקה והופקרה "על עֶדרֵי חבריך... על מִשכנות הרֹעים" (א', ז-ח), אבל היא משוכנעת, שרק היא האהובה האמיתית של "המלך שלמה" המוקף ו"רָצוּף אהבה מבנות ירושלִָם" (ג', ט-י), והיא עומדת מנגד, ממדבר הרועים, ומתווכחת עם כל היפיפיות במלוא הלהט והאהבה - "שחורה אני ונאוה בנות ירושלִָם" (א', ה) - שחורה "כְּאָהֳלֵי קֵדָר", אבל נאוה "כיריעות שלמה"!
____

[1] "השוּלמית", כמו האישה "השוּנמית" (מלכים-ב ד'), חיו ב"שוּנֵם" היא 'סוּלֵם', מזרחית לעפולה, תחת גבעת המורה בעמק יזרעאל.
[2] ביטוי מפתח, 6 פעמים בשיר השירים (א', ה; ב', ז; ג', ה; ה', ח, טז; ח', ד), מכוון לחבורת הנסיכות הירושלמית המייצגות את האליטה המסתכלת על 'השחרחורת' בבוז.

באדיבות אתר 929