אפשר לחזור בתשובה

בשלושת הסיפורים על תשובה בספרנו, של המלחים, של יונה ושל נינוה, אין הוראה לחזור בתשובה: המלחים מתעוררים מעצמם לתשובה; יונה עצמו מקיש ממעשיהם של המלחים ושב בתשובה; ואף לאנשי נינוה לא נאמר מאומה על התשובה. ההכרזה היא סתמית: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (ד), מבלי ציון והוראה על פתח לשינוי הגזרה. יתר על כן, בשלושת המקרים התשובה היא ספונטנית "ויאמינו אנשי נינוה באלוקים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם" (ה). רק לאחר מכן, בא הציווי מטעם המלך וגדוליו.

גדולה היא תשובתם של אנשי נינוה שאף שאינם בטוחים כלל ועיקר בהצלחתה, הם מקבלים על עצמם את כל חומרותיה. "מי יודע ישוב ונחם האלוקים ושב מחרון אפו ולא נאבד" (ט). פתח צר כפתחו של מחט הוא תחילתה של התשובה וסופה בפתח רחב כפתחו של אולם.

לשיא יחיד במקרא מגיע מושג התשובה בסופו של הספר. יונה שואל לדרכי בורא העולם: מדוע זכו רשעי נינוה לחנינה על ידי תשובתם? גם הנביא-השליח הקורא לחזרה בתשובה איננו יורד לסוף דעתו של המשלח בהנהגת הבריאה, ואינו תופס את סודה של התשובה. דיוק בכתובים ובסממני הלשון בפרק ד' מראה כיצד הראה הנביא את קוצר דעתו וחולשותיו האנושיות בבואו להבין את חזון התשובה שהוא מכבשונו של עולם.

אפשר שזהו עומק דברי חכמים על מעלתה של התשובה שקדמה לעולם. התשובה היא מן המושגים שקדמו ליצירת האדם, ומשום כך אין האדם יכול לתפוס אותם. ואף על פי כן צא וראה כמה מעולה היא התשובה, אמש היה זה שנוא לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך 'פרקי היום בתנך' ששודרו בקול ישראל