אהבה שאינה נענית היא העומדת בבסיס יחסו של האלקים לישראל. אפרים הוא הדוגמה לאהבה זו: הבן הנבחר, שהאהבה אליו העמידה אותו בראש הפירמידה - והנה הוא שוכח להשיב אהבה, והוא יודע בסתר לבו כי לא ייענש.
שלושים ושבע פעמים פונה הנביא הושע לעם בכינוי "אפרים". אבל רק בפרק י"א, מתפרש השם "אפרים" בדרך המבטאת אהבה.
(א) כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני:
(ב) קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון:
(ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים:
(ד) בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה, ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל:
אפרים מופיע בפרק כנער שובב, שאוהבים אותו, ואי אפשר להענישו על חטאי נעוריו.
אפרים בנו של יוסף, נבחר ע"י יעקב להיות בכור בניו של יוסף, למרות שאיננו הבכור הטבעי.
עם ישראל מכונה "אפרים" - הבכור הנבחר, הבכור האהוב. ובכור זה כשהוא עוזב את אביו, אין האב יכול להענישו. והוא מתנודד בין אהבה וכעס. ויחס אמביולנטי זה יוצר דיאלוג מיוחד במינו בין ה' לישראל, בין הנביא לאפרים הפונה לו עורף.
גם ירמיהו מדגיש אמביולנטיות זו:
שמוע שמעתי אפרים מתנודד
יסרתני ואוסר כעגל לא למד
השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי:
כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך
בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי:
הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים
כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד
על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה': (ירמיהו ל"א, יז-יט)
והנביא הושע מסכם את יחסו לאפרים במילים דומות:
(ח) איך אתנך אפרים אמגנך ישראל
איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים
נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי:
(ט) לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים
כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר:
האהבה שאינה נענית היא העומדת בבסיס יחסו של האלקים לישראל. אפרים - הוא הדוגמה לאהבה זו: הבן הנבחר, שהאהבה אליו העמידה אותו בראש הפירמידה - והנה הוא שוכח להשיב אהבה, והוא יודע בסתר לבו כי לא ייענש. "לא אשוב לשחת אפרים... ולא אבוא [לשחת] בעיר".
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת