אף אחד בעולם לא יצטער

כ-50 שנה אחרי שצבאות אשור הגיעו עד מצרים הדרומית (661 לפנה"ס), וכבשו את הבירה "נֹא-אמון היֹשְבה בַּיְאֹרים" (ג, ח), עלו צבאות מָדַי (בקואליציה עם נבוכדראצר מבבל) וצרו על נינוֵה בירת אשור, שישבה ממזרח לנהר חִדֶקֶל; כנראה, שהציפו אותה על ידי סתימת התעלות ויובל החִדֶקֶל שעבר בתוך העיר, והפכו אותה לברֵכת מים; שרפו והחריבו אותה עד היסוד (612); רוב תושביה גלו לחרן והעיר לא נבנתה עוד לעולם – תושביה התפזרו ללא חזון שיבה, והחורבות המתינו לארכאולוגים.

הנביא נחום דימה את נינוֵה לנֹא-אמון המצרית – כשם שלא הגנו מי היאור על נֹא אמון מפני צבאות נינוֵה, כך יציפו מי החִדֶקֶל את נינוֵה ולא יָגֵנוּ עליה, כשתיפול ביד מָדַי, ואף אחד בעולם לא יצטער.

שָדְּדה נינוֵה מי יָנוּד להּ?! מֵאַיִן אֲבַקֵש מְנַחֲמים לך?!
הֲתֵיטְבי מִנֹא אָמוֹן היֹשְבה בַיְאֹרים?
מים סביב להּ, אשר חֵיל ים מִיָם חומתהּ;
כּוּש עָצְמה ומצרים ואין קֵצֶה, פּוּט ולוּבים היו בעֶזרָתֵך;
גם היא (=נֹא אמון, וכמוה נינוֵה) לַגֹלה הלכה בַשֶבי,
גם עֹלָלֶיהָ יְרֻטְשוּ בראש כל חוּצוֹת...
(ג, ז-י);

...שמש זרחה ונוֹדַד (המלך), ולא נודע מקומו, אַיָם (מנהיגיו)?
נָמוּ רֹעֶיךָ (=נרדמו ראשי צבאך) מלך אשור ...
נָפֹשוּ (=נָפֹצוּ) עמך על ההרים, ואין מקבץ;
...כי על מי לא עברה רעתך תמיד?!
(ג, יח-יט);

הבעיה הגדולה של חזון נחום צצה דווקא כאשר התקיימו דבריו לפרטי פרטים. רבים השתכנעו שזהו 'דבר ה' הנצחי' – "רגלי מבשר", "לא תקום פעמיים צרה", "לא אַעֲנֵך עוד". כל מי שפקפק בדבר, אמרו לו "משא נינוה... חזון נחום" – לא שמעת נבואת אמת? ולא רצו להקשיב לנבואות צפניה, חולדה וירמיהו.

באדיבות אתר 929