אנשים לא נמדדים בכסף

מעשה ברב צעיר ממני, שדרש בבית כנסת חשוב, וטען שהתורה קובעת ערך שונה לאיש, וערך שונה לאישה, שהרי מי שנודר 'ערך נפשות' לה', משלם על איש בוגר 50 שקל כסף – בדיוק כמו על שדה שעורים קטן למשך שנות היובל, אבל על אישה בוגרת, ישלם רק 30 שקל כסף (ג-ד).
אחרי התפילה אמרתי לו, שהערך של משה ואהרן בני ה-80 ומעלה, הוא רק 15 שקלים, ושל מרים הנביאה רק 10 שקלים (ז).

אין שום ערך כספי לא לחיי איש ולא לחיי אישה, ולא לחשיבותם כבני אדם, ואפילו לשדה בארץ אין ערך עצמי כי הוא שייך לה'. כל הערכים הכספיים הם רק של עבודה, ושל יבולים. ההבדלים בין הגילאים, ובין איש לאישה בתורה הם הבדלים בערך הכלכלי של עבודתם בשדה (שאיננה זהה), ותו לא.
גם בעידן הפמיניסטי (יחסית) שאנו חיים בו, יש הבדלים רבים בשכר עבודה בין גברים לנשים, ולצערנו, אפילו בעבודה זהה.

אבל מדוע הפרק הזה כתוב כמו נספח, אחרי הברית, אחרי "החֻקים והמשפטים והתורֹת אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה" (כ"ו, מו)?
מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל הסביר ששום אדם איננו חייב לנדור ולהקדיש. אלה מצוות שתלויות רק ברצונם של בני אדם, לעומת חוקי עריות, שבת ומועד, שביעית ויובל, שכולם חייבים בהם.

ספר ויקרא מסתיים כמו שהוא פותח – שום אדם אינו חייב להביא עולה ומנחה ושלמים (לפני 'תורות הקרבנות', מפרק ו'), ושום אדם אינו חייב לנדור ולהקדיש – התורה פותחת לאדם מרחב חופשי לעבודת ה', לפי רצונו.

עוד בנושא זה ראו בפוסט מאת הרב אמנון בזק 'ערך האדם'

באדיבות אתר 929