אנרכיה או מונרכיה?

כאלה היו חיי ישראל בתקופת השופטים עד ימי שמואל: הם חיו במסגרת ברית בין-שבטית, ללא שלטון מרכזי בעל סמכות כפייה. צורת חיים חברתית זו לא הייתה קלה עבורם, משום שהלחצים החיצוניים של אויביהם לא קיבלו מענה ראוי באין מלך ובאין מנגנון שלטוני וצבאי מסודר. ואכן, הרהורים על הקמת שלטון מרכזי קבוע ויציב עלו מדי פעם בתקופת השופטים. אולם מתשובתו של גדעון להצעת העם לייסד מלוכה שושלתית (שופטים ח', כג) "לא אמשֹל אני בכם ולא ימשֹל בני בכם, ה' ימשֹל בכם!" אתה למד, שמאחרי צורת החיים האנרכית הזו עמדה השקפת עולם דתית איתנה. וכך יש ללמוד אף מתשובת שמואל לעם המבקשים ממנו למנות להם מלך. בקשתם זו הייתה להפוך את ברית השבטים הוולונטרית למדינה בעלת שלטון ריכוזי. שאלת אופיו המדויק של השלטון הריכוזי הזה היא שאלה משנית.
אף התַנָּאים שנחלקו בשאלת מינוי המלך - ר' יהודה ור' נהוראי - נראה שנחלקו בשאלת הצורך בקיומה של מדינה ולא בשאלת השלטון הרצוי. לדעת ר' יהודה ישנה מצווה גמורה להקים מסגרת מדינית לעם ישראל היושב בארצו, משום שרק מסגרת מדינית יכולה למלא את המשימות הלאומיות המוטלות על ישראל. משימות אלו הן מלחמת עמלק ובניית בית הבחירה. אלו שלוש המצוות המוטלות על ישראל "בכניסתן לארץ", ובסוגיית התלמוד עמדו על כך שמינוי מלך קודם לשתי המשימות האחרות. אף שלמדו זאת מפסוק, ההיגיון המדיני בהקדמת "מינוי מלך" הוא ברור: רק "מלך" - דהיינו מסגרת מדינית בעלת שלטון ריכוזי - יכול לגייס את המשאבים הנחוצים לשתי המשימות האחרות. ניצחון שאול על עמלק ובניית בית המקדש על ידי שלמה לא יכלו להתרחש בתקופת השופטים.
לפי האמור כאן, יכול אדם בעל השקפת עולם אנרכיסטית למצוא בדברי התורה והמפרשים חיזוק להשקפתו, ואף אדם התומך בצורת שלטון מדינית מרכזית כזו או אחרת יוכל למצוא כאן חיזוק להשקפתו. על דבר אחד יש להצטער: שבנסיבות החיים הפוליטיים בתקופה המודרנית, ובייחוד בישראל של דורנו, ההתלבטות בין שתי ההשקפות החברתיות הללו אינה שאלה קיומית אמתית.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון