'אנכי'

למה השתמשה התורה בצורה הנדירה יחסית "אנכי", ולא בצורה הפשוטה "אני"?

המדרשים נותנים לכך מספר הסברים:

מדרש לקח טוב מציע ש"אנכי" הוא לשון אזהרה, כנגד "ואנכי היודע ועד" (ירמיה כ"ט, כג).
מדרש הגדול מציע שלשון "אנכי" לשון אימה ופחד, על פי הפסוק "אנכי ה' אלוקיך אל קנא" (שמות כ', ה).

על פסוק המקביל בפרשת ואתחנן (דברים ה', ו) מדרש הגדול מביא הצעה הפוכה: לא לשון אימה, אלא לשון ניחומים - על פי ארבעה פסוקי נחמה שונים - אחד לכל אות שבמילה "אנכי" - כל אחד מהם פותח בשתי מילים הפותחות שתיהן באות ההיא: "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (ישעיה נ"א, יב); "נחמו נחמו עמי" (שם מ', א); "כי כארץ תוציא צמחה" (שם ס"א, יא); "ילכו יונקותיו"(הושע י"ד, ז) וגם "ישובו יושבי בצלו"(שם, ח).

אולם, לכאורה המדרש השלישי קצת תמוה. אם נאמר ש'אנכי' הוא לשון אימה או לשון אזהרה, זה אכן עולה בקנה אחד עם האווירה של מעמד הר סיני. אך בשביל מה נצרכת נחמה בהר סיני? הרי מעמד הר סיני לא התרחש בצלה של פורענות.

תשובה לכך מבוארת בפסיקתא רבתי (פרשה כא). הפסיקתא ממשיל את עשרת הדברות לכתובה ארוכה ומפוארת, שנתן איש לאשתו. לאחר זמן הוא הלך למסע ארוך במדינת הים, והיא מתגעגעת אליו, וחוששת שהוא עזב אותה, היא מעיינת בכתובה היפה שלה, ומתנחמת.
כך גם במעמד הר סיני: הנחמה היא על שם העתיד, בשנות גלות והסתר פנים: כאשר כנסת ישראל תקרא בגלות את עשרת הדברות, שהם מעין כתובתה, היא תתנחם.

בעקבות זאת חשבתי להציע פירוש נוסף למילה "אנכי", גם הוא על שם העתיד, על פי הפסוק "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני" (ישעי' מ"ג, כה). ברוח המדרשים שלעיל, ניתן לקשר את הפסוק לכאן ולומר ש"אנכי" הוא לשון סליחה וכפרה. ואכן החטא הראשון שבני ישראל חטאו בו כעם היה חטא העגל – עבירה על "אנכי ה' אלקיך" – וכאן כבר הקדים הקב"ה רפואה למכה, ובתוך ציווי זה עצמו הסתיר רמז לסליחה שתבוא למפירי אותו הדיבר.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תורה בידי הנוער