אני לא נכנס לארץ, לטובתכם

האיגוף המבריק אל עבר הירדן מזרחה, וההכרעה המדהימה של ממלכות סיחון ועוג, הפכו את עם ישראל מעם נודד במדבר, לעם לוחם ויורש ארץ, ובידו נחלה חשובה בתוך "הארץ" שהובטחה לאברהם. זהו ההישג האסטרטגי הכביר של משה, וכבר אי אפשר לומר שמשה לא נכנס לארץ – אדרבה, הוא כבש והנחיל את "הָאָרֶץ... מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן" (ח). בעת ההיא הוא התחנן אל ה', להמתיק את עונשו, ולתת לו לעבור את הירדן "ואראה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" (כה), היא 'ארץ האבות' הגרעינית.

משה נשמע צודק מאד בתחינתו. אך מכל תפילותיו, רק זו נדחתה בתוקף –"רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה; עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה..." (כו-כז). בכל מה שהתפלל בעד עם ישראל, שמע ה' אליו; בפעם היחידה בה התפלל משה על עצמו נתקל בקיר אטום.

פעמיים הטיל משה את האשמה על העם – "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לא תָבֹא שָׁם" (א', לז) – "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלא שָׁמַע אֵלָי..." (כו).

הנהגת משה את ישראל הייתה 'שנויה במחלוקת' בקרב בני ישראל, כפי שמשה צפה מראש במעמד הסְנֶה (שמות ד'), ואכן, משברי האמון פרצו שוב ושוב. בכל מלחמות יהושע בן-נון על נחלת 'ארץ האבות' הגרעינית ממערב לירדן, לא שמענו על מרד נגד הנהגתו – דווקא דמותו הכבירה של משה, עם הדרישות העצומות שלה (תורה, ולא רק ארץ) חוללה זעזועים, שלא היו מנת חלקו של יהושע – "למענכם" – למען אחדות עם ישראל בכיבוש הארץ ובהנחלתה, בלי מרידות ומשברים.  

באדיבות אתר 929